אגרות חוב
אג”ח היא שטר התחייבות (סוג של הלוואה) המונפקת ע”י חברה סחירה ו/או ממשלה (לווה) לתקופה קצובה, כאשר היא משלמת קרן ו/או ריבית (קופון/תלוש) למחזיק בה (מלווה).
קיימים סוגים שונים של אגרות חוב -
אגרות חוב ממשלתיות
מק”מ
– אג”ח ממשלתית לא צמודה המונפקת לשנה ואינה נושאת ריבית.
שחר
– אג”ח ממשלתית לא צמודה הנושאת ריבית קבועה.
גילון
– אג”ח ממשלתית לא צמודה הנושאת ריבית משתנה.
גליל
– אג”ח ממשלתית צמודה למדד הנושאת ריבית קבועה.
אגרות חוב חברות (קונצרניות)
אג”ח המונפקות ע”י חברות סחירות. אג”ח אלה נושאות תשואה גבוהה יותר מאג”ח ממשלתיות בהתאם לסיכון החברה המנפיקה. ככל שהסיכון גדל, התשואה גדלה.
אגרת חוב להמרה
אג”ח זו בעלת 2 מסלולים:
המסלול האג”חי
– האג”ח נסחרת בדומה לאג”ח רגילה ופרמיית ההמרה המיידית (האופציה להמרה למניות) שלה גבוהה – בשלב זה לא כדאי להמירה למניות מכיוון שתשואתה לפדיון זהה לתשואות האג”ח הרגילות.
המסלול המנייתי
– כאשר המניות עולות, מרכיב האופציה הקיים באג”ח מעלה את שעריהן כך שתשואתם לפדיון קטנה ובכך מתקרבת האג”ח למסלול המנייתי.
מניות
מניה הינה תעודת השתתפות בהון של חברה סחירה.
מניות המחלקות דיבידנד
חברות סחירות בעלות רווחיות גבוהה נוהגות לחלק לבעלי המניות אחוז קבוע מהרווחים הנקרא דיבידנד.
מניות ערך
אלו מניות המתומחרות בחסר עזי, שעריהם לא משקפים נכון את ערכה הכלכלי של החברה (נסחרות ב – discount).
מניות צמיחה
החברות הסחירות בעלות פוטנציאל להעלות את ערכן הכלכלי. ככל ששיעור הצמיחה של החברות יהיה גבוה יותר, שערי המניות יעלו בהתאם.
מניות הגנה
חברות סחירות בתעשיות מסוימות נהנות מביקושים יציבים גם בעתות משברים בשוק ההון והחזקת מניותיהם בעת שפל מהווה הגנה מול שאר הענפים המוחזקים בתיק ההשקעות.
מניות מחזוריות
חברות המושפעות מגורמים חיצוניים כגון: עונתיות (ענף החקלאות, המלונאות וכו’).
תעודות סל
תעודת סל היא ני”ע אשר עוקב אחר מדד מסוים ומבטיח להניב למחזיק בה, תשואה זהה לתשואת המדד. תעודת סל נסחרת כמו מניה רגילה. קיימות תעודות סל על כל סוגי המדדים בארץ ובעולם כגון: מדדי מניות, מדדי אג”ח, סחורות ומטבעות. קיימות גם תעודות סל בחסר (short) עזי, תעודות סל המתנהגות בדיוק כמו תעודות הסל הרגילות, אך בכיוון הנגדי למדד הבסיס. כלומר, ירידה במדד הבסיס תעלה את מחיר התעודה ולהפך.
כתבי אופציה
כתב אופציה הוא ני”ע המקנה למחזיק בו את הזכות לרכוש מניה מסוימת במחיר קבוע מראש לתקופת זמן מוגבלת מראש. המחזיק בכתב האופציה זכאי לקבלת מניות הטבה ולהשתתפות בהנפקת הזכויות של החברה.
אופציות
אופציה הינה בעצם חוזה בין שני צדדים המקנה למחזיק בה את הזכות לקנות או למכור את נכס הבסיס עליו היא כתובה (מניה, מדד וכו’) בכמות קבועה ולפרק זמן מוגדר מראש, במחיר קבוע מראש. קיימים 2 סוגי אופציה:
אופציית רכש (Call)
– אופציה המקנה למחזיק בה לקנות את נכס הבסיס במחיר מימוש עד למועד הפקיעה של האופציה, ללא התחייבות.
אופציית מכר (Put)
– אופציה המקנה למחזיק בה את הזכות למכור את נכס הבסיס במחיר מימוש על למועד פקיעת האופציה, כאשר מוכר האופציה מתחייב לספק לרוכש האופציה את נכס הבסיס.
קרנות נאמנות
קרן נאמנות הינה בעצם מסגרת שמטרתה השקעה משותפת בני”ע והפקת רווחים משותפת מההחזקה ו/או העסקאות בהם, בהתאם לתשקיף הקרן ולהסכם הנאמנות שלה. יעודה של הקרן הוא ל – 2 מטרות:
1. ניהול השקעות עבור משקיעים המעוניינים בכך מפאת חוסר ידע וניסיון בניהול השקעות אלה או שאינם מעוניינים בניהולם.
2. “עיקרון הפיזור” – מימוש עיקרון זה מוגבל למדיניות ההשקעה של הקרן אשר קובעת באילו ני”ע תשקיע הקרן את הכספים הצבורים בה ואיזה שיעור יושקע בכל אפיק.
הכספים בקרן נצברים ע”י מכירת יחידות השתתפות בקרן לכל המשקיעים המעוניינים להחזיקה. יחידות ההשתתפות מקנות זכות שווה בנכסי הקרן וברווחים המופקים מהשקעותיה. השער בה נסחרת הקרן מכונה “מחיר יחידה” (המחיר שבו מוכר מנהל הקרן יחידות השתתפות בקרן) או “מחיר פדיון” (המחיר שבו קונה מנהל הקרן יחידות השתתפות בקרן).
קרנות הנאמנות מסווגות עפ”י מדיניות ההשקעה שלהם:
• קרנות מתמחות – משקיעות לפחות ב – 50% בסוג ספציפי של ני”ע.
• קרנות גמישות – משנות את מדיניות ההשקעה שלהם עפ”י הצורך (30/70 בהווה ו 20/80 בעתיד…)
• קרנות זוגיות – קרנות עצמאיות.
• גודל – קרנות קטנות, גדולות או בינוניות.
• קרנות צוברות או בלתי צוברות.
• קרנות חייבות או פטורות.
• קרנות פתוחות או סגורות