קרן פנסיה היא למעשה קופ”ג קצבתית עם ערבות הדדית בין חבריה
בקרן פנסיה אין הפרשה כלל לא.כ.ע. ואין הפרשה ל – RISK.
כאשר אדם נפטר או שנכה או א.כ.ע, את הכסף לקצבאות לוקחים מתוך כספי קרן החיסכון של כלל העמיתים. כל אחד מהעמיתים תורם את כספו מתוך חלקו היחסי לתשלום א.כ.ע ו – RISK כקצבת שארים מכספי החיסכון. זה פוגע בחיסכון של כלל העמיתים.
לא מדובר בחוזה אישי אלא בתקנון, לעומת ביטוח מנהלים שזה חוזה אישי מול חברת הביטוח. לכן זה נקרא קופ”ג לקצבה עם ערבות הדדית.
“תשואה דמוגרפית” – אם יש שני קרנות פנסיה וכל אחת השיגה תשואה זהה, אומרים שאין הבדל ביניהם עפ”י התשואה הריאלית. אך אותה קרן פנסיה שיש בה יותר מקרי מוות או שצריכה לשלם יותר נכות או א.כ.ע תשואתה יורדת, לכן זה נקרא תשואה דמוגרפית.
בקרן שהיו בה מקרי תשלום, החישוב הוא אקטוארי וזה מוריד את התשואה – זה נקרא תשואה דמוגרפית מכיוון שהיא יכולה להוריד או לעלות את התשואה הריאלית של הקרן. זה מטיב עם קרן פנסיה שלא היו בה מקרים רבים.
כאשר התשואה הדמוגרפית גבוהה יותר אזי יש לשלם יותר קצבאות, אשי זה מוריד את התשואה הריאלית – מורידה את הפנסיה של כל אחד מהעמיתים. עפ”י כמות מקרי המוות והתחייבות אקטוארית של הקרן לתשלום הקצבאות.
חייבים לפרסם את התשואה הדמוגרפית אחת לשנה.
בקרנות הפנסיה היו מספר רפורמות. אנו נסתכל עד 1995 – וב – 2003 שלמעשה נמשכת עד היום. נעשים שינויים נעשים עד היום.

קרנות הפנסיה עד 1995

קרנות צוברות פנסיה תקציבית

פנסיית יסוד פנסיה מקיפה פנסיה מקיפה
זקנה בלבד זקנה, נכות ושאירים זקנה, נכות ושאירים

קרנות צוברות – אלו קרנות שנצברים בהם כספים שמפרישים גם המעסיק וגם בדומה לביטוח מנהלים. הן המעביד והן העובד מפרישים כסף. קיימים 2 סוגים:
1)פנסיית יסוד – זקנה בלבד
2)פנסיה מקיפה – זקנה, נכות ושאירים
פנסיה תקציבית – לא המעסיק ולא העובד מפרישים, ולו אגורה אחת, והיא מיועדת לעובדי מדינה, צוברים שם רק זכויות וכאשר העובד מגיע לו תשלום בהתאם לזכויות שצבר, תגמולי הביטוח משולמים מתקציב המדינה, לכן היא נקראת פנסיה תקציבית. הסוג היחיד שקיים היא
פנסיה מקיפה – זקנה, נכות ושאירים

פנסיית יסוד
פנסיה מקיפה
פנסיה תקציבית
1. צבירת זכויות:
2% לכל שנת עבודה – מכסימום צבירה 70%, כלומר 35 שנה.
היו שנים מספר שיכלו לצבור יותר מ – 2% לשנה, אך לא יותר מסה”כ של 70%
2. שכר קובע:
היו קיימות 2 אפשרויות:
1)1|) שיטת הדרגות – השכר הממוצע של 36 חודשים אחרונים, ערב היציאה לגמלאות.
2) שיטת הממוצעים – לוקחים את משכורתו של עובד מהיום ה – 1 לעבודה, ובתום כל חודש מחלקים בשכר הממוצע במשק של אותו החודש, ומתקבלת מנה. ככה עושים מדי חודש בחודשו עד יום יציאתו לגמלאות. לדוגמא: אם עובד נכנס בגיל 35 למקום עבודה ובגיל 65 יצא לפנסיה, למעשה נרשמו 360 מנות. עם יציאתו לגמלאות של העובד, סכמו את הממוצעים וחילקו במספר המנות, וקיבלו מספר ממוצע. למספר הממוצע קראו “מקדם המכפלה”, ואותו כפלו בשכר הממוצע במשק שהיה קיים ביום היציאה לגמלאות, וזה היה השכר הקובע.
שכרו ברוטו ערב הפרישה – לדוגמא ווטרינר במשרד החקלאות ששכרו ברוטו 10,000 ₪ והוא עבד 30 שנה במשרד החקלאות. הוא צבר 60%. זה מתוך 6,000 ₪ נותן פנסיה של 6,000.
3. חישוב קצבת הזקנה:
סך קצבת הזכויות (באחוזים), מוכפל בשכר הקובע ערב הפרישה
4. גיל כניסה מכסימלי:
גברים 60, נשים 55
אין גיל כניסה מכסימלי
5. גיל פרישה:
גברים 65, נשים 60
6. פרישה מוקדמת:
ניתן היה לצאת לפרישה מוקדמת, עד מכסימום 5 שנים לפני גיל הפרישה, ובתנאי ששולמו פרמיות לקרן הפנסיה במשך 15 שנים לפחות (לא מחויב ברציפות), ושיעור הפנסיה חושב לפי שיעור צבירת הזכויות, מוכפל בשכר הקובע, ובהפחתת המקדמים הבאים: לגברים 0.416% לכל חודש, כלומר סה”כ לכל שנה 5% (0.416%*60) ולנשים כל חודש 0.5% לכל חודש, כלומר 6% לשנה. (אם אישה רוצה לצאת 5 שנים קודם, יורידו לה – 30% מהפנסיה).
1.אם עובד (הכוונה כמובן לעובד מדינה) עבד 10 שנים לפחות, והגיע לגיל 42, הוא זכאי לפנסיה מוקדמת, אבל יקבל אותה רק כאשר יגיע לגיל 60. זה נכון גם לגברים וגם לנשים.
ב. אם פוטר עובד מדינה ועבד לפחות 10 שנים והגיע לגיל 42, הזכאות לפנסיה תהייה בהתאם לגיל הפרישה, שתהייה נקובה בחוק בעת הפרישה.
1.”תקופת אכשרה”:

זיקנה:
10 שנים
נכות:
- (אין תשובה כי נותנת תשובה רק לזקנה…)
שאירים:
-
זיקנה:
10 שנים
נכות:
1 שנה או 3 שנים
אם העובד נכנס לקרן פנסיה, נעשה נכה ותרם צבר וותק של 12 חודש מלאים, איננו זכאי לקצבת נכות. אך אם נעשה נכה לאחר שחלפו 12 חודש, ותרם חלפו 36 חודש, נבדק התיק הרפואי שלו בקופת החולים (עם הכניסה לקרן פנסיה, כל העמיתים חייבים לחתום על וויתור סודיות רפואית), ואם הנכות שלו היא כתוצאה ממום או מחלה שממנה סבל תרם כניסתו לקרן, איננו זכאי לקצבת נכות. אך אם הנכות אין לה קשר למום או מחלה שסבל תרם כניסתו לקרן, הוא זכאי לקצבת נכות. אך, אם חלפו 36 חודשים מלאים של וותק בעבודה, והעמית נקלע למצב של נכות, אין צורך לבדוק את התיק הרפואי, והוא זכאי לקצבת הנכות בהתאם לנוסחה שתפורט מאוחר יותר.
שאירים:
1 שנה או 3 שנים
כנ”ל למקרי מוות.
זיקנה:
10 שנים
נכות:
5 שנים
שאירים:
3 שנים
8. הפרשות:
מעסיק
עובד
מעסיק
עובד
אין הפרשות לא של מעביד ולא של עובד
6%
לתגמולים בלבד
5.5%
לתגמולים בלבד
6% לפיצויים
-
סה”כ 11.5%

6% לתגמולים
סה”כ 12%
סה”כ 17.5%
5.5% לתגמולים

9. גיבוי ממשלתי:
אג”ח ייעודי מסוג “מירון” (לא נסחר בבורסה) בגובה של 93% (7% מושקע בשוק החופשי).
100% גיבוי ממשלתי
10. דמי ניהול:
8% מההפרשות
אין דמי ניהול
11. עדכון הפנסיה:
הפנסיה צמודה למדד, אך היא מתעדכנת רק כאשר משולמת תוספת יוקר לכלל האוכלוסייה.
הפנסיה צמודה לדרגת השכר בה פרש העובד, בתוספת תשלומי תוספת יוקר כאשר מוכרזים.
12. היוון:
אין היוון
25% ל – 5 שנים.
היוון ניתן לקבל עם תום העבודה והיציאה לגמלאות ורק פעם אחת בלבד. לדוגמא: גמלאי שיצא לגמלאות, וגמלתו היא 1,000 ₪ לחודש, הוא רשאי להוון 25% ל – 5 שנים (במסגרת פנסיה מקיפה), פירושו של דבר שהוא יכול לקבל סכום חד פעמי/הוני, בגובה של 25% מהקצבה החודשית למשך 60 חודש, בדוגמא שלנו 250 ₪ כפול 60 חודש שווה 15,000 ₪, מייד עם צאתו לגמלאות וביצוע ההיוון וההחזר מתבצע ע”י הקטנת הקצבה החודשית בסכום ההיוון החודשי. כלומר, כל חודש יקבל הגמלאי רק 750 ₪ ובתום 60 החודש, הוא למעשה החזיר את הסכום המהוון וימשיך לקבל 1,000 ₪ כל חודש. אין הצמדה ואין ריבית על ההיוון.
הערה: במקרה מותו של גמלאי שנפטר בטרם שהסתיים החזר ההיוון, יתרת החוב נמחקת לשאירים (כלומר הקרן לוכדת את זה).
כמו מקיפה – 25% ל – 6 שנים.

13. קצבת שאירים:
מותו של עובד:
אין זכאות לקצבת שאירים

מותו של עובד:
אלמנה 40% משכרו הקובע של בעלה המנוח ערב הפטירה.
כל ילד (בנות עד גיל 20 ובנים עד גיל 21) – 20% מהשכר הקובע של אביו המנוח ערב הפטירה. אך האלמנה והילדים זכאים ללא יותר מ – 80% מהשכר הקובע.

מותו של עובד:
אלמנה 40% משכרו הקובע של בעלה המנוח ערב הפטירה.
כל ילד (בנות עד גיל 20 ובנים עד גיל 21) – 15% מהשכר הקובע של אביו המנוח ערב הפטירה. אך האלמנה והילדים זכאים ללא יותר מ – 70% מהשכר הקובע של האב המנוח.

מותו של פנסיונר:
במותו של פנסיונר אלמנה 60% מהפנסיה של בעלה המנוח.
ילדים 20% מהפנסיה של האב המנוח, אך כולם יחד – האלמנה +ילדים, לא יותר מ – 100% מהפנסיה של המנוח.
*** בעקבות פסיקת בג”צ מדצמבר 2008, אין יותר שוני בקצבת שאירים ואין הפליה בין מות עמית ו/או עמיתה לעניין זכויות בני הזוג. כלומר, גם אלמן וגם אלמנה, הזכויות במות בן הזוג שוות.

מותו של פנסיונר:
במותו של פנסיונר אלמנה 60% מהפנסיה של בעלה המנוח.
ילדים 10% מהפנסיה של האב המנוח, אך כולם יחד – האלמנה +ילדים, לא יותר מ – 90% מהפנסיה של המנוח.
14. קצבת נכות

מתייחסים אך ורק לפנסיה מקיפה. בפנסיה מקיפה, חישוב קצבת הנכות נעשית בהתאם לנוסחה הבאה:
מחשבים את שנות עבודתו של העמית מיום כניסתו לקרן ועד לגיל 65, אפילו אם האירוע קרה קודם לכן (כלומר, יש שיטת חישוב של “כאילו המשך”), ולאחר מכן מכפילים באחוזי הנכות שנקבעו לעמית וכן בשכרו הקובע ערב הפגיעה. התוצאה של מכפלה זו, הינה קצבת הנכות שהעמית יקבל למשך כל ימי חייו מתאריך זה. למעשה זו גם קצבת הזקנה שלו. יש לחשב לפני קביעת קצבת הנכות, את ה”זכויות” שהיה צובר אילו היה עובד עד גיל 65.
דוגמא מספר 1:
עמית בן 34, נכנס לקרן פנסיה מקיפה בשנת 1992, נפגע, ונקבעו לו 100% נכות. שכרו הקובע ערב הפגיעה היה 4,000 ₪. מהי קצבת הנכות שהעמית זכאי לה?
62%=2%*31=65-34
2,480 ₪=62%*4,000
קצבת הנכות הייתה מחושבת רק למי שנפגע – גבר בגיל 65 ואישה בגיל 60, מכיוון שבגילאים 60/65, העמית זכאי לקצבת זקנה ואז לא מקבלים קצבת נכות. יש לשים לב לתקופת “אכשרה”.
דוגמא 2:
עמית נכנס לקרן פנסיה בגיל 36, נפגע, ונקבעו לו 50% נכות. שכרו הקובע ערב הפגיעה היה 5,000 ₪. מהי קצבת הנכות לה זכאי?
72%=2%*(65-29)
1,750 ₪=5,000*5%*7%
לא ניתן לצבור יותר מ – 70% מכסימום. זוהי קצבת הנכות והזקנה.

תקנון הקרנות קבע, שבמידה ועמיתים בקרן פנסיה נפגעו, וניתן היה לתבוע את הגורם שגרם לנכות, קרן הפנסיה התעלמה מהעמית והפנתה אותו לגורם האחראי לנכותו.
לדוגמא: אדם שהיה עמית בקרן פנסיה, הלך ברחוב ועקב בור פתוח, נפל וקבעו לו אחוזי נכות גבוהים עקב הנפילה. קרן הפנסיה הייתה מתעלמת לחלוטין מהמקרה והייתה מפנה אותו לרשות המוניציפאלית שהוא נפל בשטחה, בכדי שיתבע אותה בהתאם לפקודת הנזיקין.
יתרה מכך, אם אותו עמית היה זוכה בתביעה או בפשרה עם הרשות המוניציפאלית, ונקבע סכום קצבה חודשי, שבמידה והיו משווים אותו לקצבת הנכות בהתאם לתקנון הקרן, היה נמוך מהקצבה בהתאם לתקנון, העמית לא היה זוכה לקבל אפילו את ההפרש בין הקצבאות. הוא בוודאי גם לא יהיה זכאי לפנסיה.
כאשר עמית בקרן פנסיה נפגע וזכאי לקצבת נכות, ולאחר החלמתו ממשיך לעבוד, או במקום עבודתו הקודם או במקום עבודה חדש, השוותה קרן הפנסיה את שכרו ערב הפגיעה, אל מול שכרו החדש, ואם שכרו החדש היה שווה או גבוה משכרו ערב הפגיעה, הוא לא היה זכאי לקצבת הנכות, אזי, הפסיקו לו את קצבת הנכות.
כאשר שכרו החדש היה נמוך משכרו ערב הפגיעה, בדקו את ההפרש בין המשכורות והשוו לקצבת הנכות שהעמית בקרן הפנסיה היה זכאי לקבל, והוא יקבל את הסכום הנמוך מבין השניים.

הרפורמה הראשונה בקרנות הפנסיה החל מה – 1/1/1995 (”רפורמת 1995″)

עד לשנת 1995, כפי שראינו קודם לכן, המדינה סבסדה את קרנות הפנסיה בגובה של 93% (עם ריבית ריאלית של בערך 5.6%). המדינה הבחינה שקרנות הפנסיה נמצאות בגירעון אקטוארי של מאות מיליארדי שקלים. לפיכך, הממשלה החליטה לבצע שינויים בקרנות הפנסיה מיוזמתה. קרנות הפנסיה הגדולות שהיוו את מרבית העמיתים, היו של ההסתדרות, והם התנגדו לרפורמה שהממשלה החליטה עליה ופנו לבג”צ כנגד התערבות הממשלה בניהול הקרנות. התשובה ניתנה במהרה ע”י בג”צ ב – 31/3/1995: נקבע שלממשלה בהיותה המממן העיקרי של קרנות הפנסיה, יש זכות מלאה לבצע שינויים ובעיקר עקב הגירעונות האקטוארים העצומים, וכך החלה הרפורמה של 1995.
לתקופה שבין ה – 1 בינואר ועד ל – 31 במרץ של 1995 קוראים “תקופת הביניים”, כאשר מי שהצטרף לקרנות הפנסיה בתקופה זו, צבירת הזכויות הייתה רק 1.6% לשנה.

להלן עיקרי הרפורמה:

1. כל הקרנות נסגרו למצטרפים חדשים החל מה – 1/1/1995 וקרנות הפנסיה הצטוו להקים קרנות בנות, שרק אליהם יצטרפו עמיתים חדשים. כך לדוגמא: הקרנות עד ינואר 1995 נקראות מאז הקרנות הוותיקות, כאשר מי שהיה עמית בקרנות נשאר באותם תנאים. לקרנות החדשות שהוקמו נהיו למעשה חברות בנות של הוותיקות, קוראים הקרנות החדשות. לדוגמא: קרן פנסיה מבטחים, נקראת לאחר 1995 “מבטחים החדשה” וקרן פנסיה “מקפת”, החל מ – 1995 נקראת “מקפת החדשה”.
2. פנסיית הייסוד נסגרה לחלוטין למצטרפים חדשים וכך מאוחר יותר בשנת 2000, הקימו גופים שונים כמו קרנות פנסיה, ביתי השקעות וכו’, פנסיה מסוג פנסיית יסוד שנקראת “קרן פנסיה כללית”, ולגביהן אין הממשלה מספקת אג”ח כלשהו, והם למעשה קרנות שמשתתפות ברווחים (ובהפסדים), כמו ביטוח מנהלים וקופ”ג.
3. עד ל – 1995, הכניסה לקרנות הייתה אך ורק לעובדים של מקומות עבודה שחתמו על הסכמים עם קרנות הפנסיה השונות. כלומר, עצמאים ואף שכירים שלא היו שייכים לאותם מקומות עבודה, לא יכלו להיכנס לקרנות הפנסיה (לרכוש קרנות פנסיה). החל מה – 1/1/1995 (זה עפ”י המבחנים, כעקרון זה מה – 1/4), יכולים להיכנס כעמית לקרנות הפנסיה גם עצמאים וגם שכירים, שלא באמצעות מקום העבודה.
4. משנת 1995, הממשלה הקטינה את התחייבויותיה כלפי קרנות הפנסיה והיא מנפיקה להם אג”ח ייעודי, רק בגובה של 70% בלבד. את יתרת ה – 30%, על הקרנות להשקיע בשוק החופשי בכוחות עצמם. במקביל הורידה הממשלה את הריבית המובטחת מ – 5.6% ל – 4.8%, ריאלי). כמו כן, הממשלה התחייבה לרשת ביטחון של מינימום תשואה בגובה של 3% לסה”כ כספי החיסכון שהיו מופקדים בקרנות (במידה והצירוף של ההשקעה בשוק החופשי עם תשואה של 4.8% תרד מתחת ל – 3% ריאלי, הממשלה תשלים ל – 3%, אך לא מעבר).
5. גיל כניסה מכסימלי נקבע ל – 60, גם לגברים וגם לנשים.
6. גיל הזכאות לפנסיה נקבע כגיל אחיד לנשים ולגברים, והוא 65.
7. גיל פרישה מוקדם לגברים ולנשים הוא 60, כאשר כל שנת פרישה מוקדמת גורמת להפחתה של 5% לגברים מקצבת הזקנה ולנשים, הפחתה של 6% מקצבת הזקנה (כל שנה).
8. שונתה שיטת צבירת הזכויות, מצבירת זכויות של 2% לשנה עד מכסימום 70%, לשיטת תשואה, בדומה לביטוח מנהלים, כלומר, כאשר עמית פורש לפנסיה, קיימת טבלת מקדם המרה שהצבירה מחולקת בטבלה זו, וזו תהייה הפנסיה שלו. עד 1995, זו הייתה “פנסיית זכויות” (DB – defined benefit) ואח”כ “פנסיית תשואות” (DC – defined contribution).
9. גובה ההפרשות שונה והמעבידים חויבו להפריש לפיצויים את מלוא ה – ואילו לגבי התגמולים, המעביד 6% והעובד 75.5%.
10. הפנסיה צמודה למדד מדי חודש בחודשו.
11. במקום “תקופת אכשרה” של 20% בקרנות הוותיקות (מינימום 10 שנים כפול 2% לשנה) שנדרשה בכדי לקבל קצבת זקנה, נקבע בקרנות החדשות מושג חדש של פנסיה מינימאלית כלומר, העמית יכול לקבל פנסיית זקנה, רק אם היא תהיה גבוהה מ – 10% מהשכר הממוצע במשק נכון ליום הפרישה, ולא משנה הוותק שלו. במידה והסכום המגיע לו בפנסיה נמוך מ – 10% מהשכר הממוצע במשק, מוחזר לעמית כל הסכום שהצטבר בקרן הפנסיה כולל רווחים והפסדים.
12. בקרנות הפנסיה, לא קיים המושג של מוטבים, אלא רק שאירים, אשר בהתאם לתקנון הקרנות מוגדרים כ: אלמן, אלמנה, ילדים (עד גיל 21), הורים ויורשים חוקיים. כאשר אין שאירים, אז היורשים החוקיים מקבלים סכום חד פעמי שמחולק בהתאם לחוק הירושה, מתוך הכספים שהצטברו והיו שייכים לנפטר.
13. במקרה מותו של עמית/ה שעובדים, האלמן/ה יקבלו 60% מהשכר הקובע ערב הפטירה. כל יתום יקבל 30% מהשכר הקובע וכל הורה 25% מהשכר הקובע, אך כולם יחד, לא יותר מ – 120% בהתאם לסדר שצוין.
14. במקרה מותו של עמית/ה פנסיונר/ית, אלמן/ה יקבלו 60% מהפנסיה, כל יתום 25%, אך כולם יחד, לא יותר מ – 100% מהפנסיה.
15. בקרנות הפנסיה קיימת נוסחת פדיון, במידה והעמית מבקש למשוך כספים בצורה הונית, ובניגוד לביטוחי מנהלים, אין תשובות לסוג ההפרשה ואין מבחינים בין כספי פיצויים ותגמולים.

הרפורמה השנייה בשנת 2003
הפנסיה התקציבית עד שנת 2001, התנהלה בהתאם לכללים שראינו, אלא שב – 2001, הופסקה הפנסיה התקציבית לעובדי המדינה, פרט למערכת הביטחון. כלומר, עובדי המדינה, החל מ – 2001, למצטרפים חדשים, אינם נכללים יותר בפנסיה התקציבית, והם יכולים לבחור לעצמם ביטוח בצורת קרן פנסיה, או ביטוח מנהלים, כמו כל עובד שכיר אחר.
בשנת 2003, בוטלה הפנסיה התקציבית גם לעובדי מערכת הביטחון, והחל מתאריך זה, כל המצטרפים החדשים למערכת הביטחון, בוחרים לעצמם את האפיק הפנסיוני הרצוי להם, כמו כל עובד שכיר במדינה.
פעילות נוספת בה נקטה המדינה להקטנת הגירעון של הפנסיה התקציבית היא, הפרשה של 2% מהשכר של כל עובד מדינה, המצוי עדיין בפנסיה התקציבית.
בשנת 2003, המדינה למעשה החליטה להלאים את קרנות הפנסיה, מכיוון שהגירעונות שלהם רק הלכו והחריפו והתנהלותם של מנהלי הקרנות הייתה בזבזנית ונוהלה באי סדר. כאשר ההסתדרות, אשר ניהלה את מרבית הקרנות הגדולות, משכה כספים מקרנות הפנסיה והעבירה וגופים בשליטתה – לא כהלוואה, כלומר, פגעה בזכויות המבוטחים, וכמו כן נתנה תנאים מפליגים “לאנשי שלומנו”, כמו מתן זכויות של 4% לשנה, במקום 2% לשנה, אך לא גבתה פרמיה בהתאם, כך שלמעשה, לאחר 10 שנים, העמית צבר 40% זכויות שהיו על חשבון יתר העמיתים, וגרם להגדלת הגירעון. גורם אובייקטיבי נוסף שגרם להגדלת הגירעון הינו, תוחלת החיים ההולכת וגדלה, כאשר מנגל, לא ניגבו הפרשות אשר תואמות.
היו קרנות כדוגמת “קרן פועלי בניין” ו”קרן פנסיה של עובדים חקלאיים”, אשר הגיעו לפשיטת רגל, רק שהפעם ההסתדרות לא התנגדה, מכיוון שהיא הבינה במה מדובר, והממשלה הלאימה את הקרנות, הפקיעה את הניהול מידי המנהלים הממונים בידי ההסתדרות, אשר מונו עקב הקשרים ולא הכישורים. הממשלה החלה במספר פעולות לצמצום הגירעונות, וזאת ע”י מכירת קרנות מאוזנות (ללא גירעונות) לחברות ביטוח ובתי השקעות, ואת התמורה ממכירתן העבירה לקרנות האם הוותיקות.

השינויים העיקריים שהממשלה ביצעה

1. הממשלה הקטינה את המחויבות שלה מ – 70% אג”ח ייעודי ל – 30% אג”ח ייעודי, ואת היתר על הקרנות להשקיע בכוחות עצמן.
2. גובה השכר המכסימלי שממנו ניתן לרכוש קרן פנסיה הוא 20.5% כפול פעמיים השכר הממוצע במשק.
לדוגמא:
השכר הממוצע 8,000 ₪
נקבל 3,280 ₪= (8,000*2)*20.5%

מעסיק
עובד

-
7.5%
7%
22.83%

כאן יש הוצאה מוכרת למעביד.
אם המשכורת יותר גבוהה, עושים זקיפת שכר כאשר מעבירים לקרן פנסיה כללית או ביטוח מנהלים (רק שזה 4 פעמים השכר הממוצע במשק), ואז המעביד יהיה זכאי להטבות מס אזי, הוצאה מוכרת.
בעלי משכורות של 14,367 ₪ יכולים להפריש לקרן פנסיה. זה השכר המכסימלי שניתן להפריש לקרן פנסיה עפ”י החוק. זה השכר המכסימלי. את היתר הוא יכול להפריש לביטוח מנהלים או לקרנות פנסיה כלליות וזאת על מנת לזכות בהטבות מס.
3. בקרנות החדשות, חברות הביטוח ובתי ההשקעות שמחזיקים קרנות פנסיה, פיתחו אפשרויות של מספר מסלולים לחיסכון הפנסיוני, שכל עמית יכול לבחור את הכיסוי המתאים לו. לדוגמא: ישנו מסלול בסיסי אותו ראינו עד כה (קצבת נכות, שאירים וזקנה). קיימים גם מסלולים עם נכות מרבית, נכות מינימאלית, מסלול עתיר ביטוח כלומר, לבעלי משפחות גדולות בה מעניקים קצבאות נכות או פטירה גבוהות יותר, וזאת כמובן על חשבון קצבת הזקנה, או מסלול עתיר חיסכון, ובמקרה זה, מקטינים את קצבאות הנכות והשאירים.
4. פנסיית הזקנה, כפי שהזכרנו בהתחלה, הינה מסוג פנסיית תשואה, והיא משולמת לעמית לכל ימי חייו.
5. גם בקרנות הפנסיה מ – 2003, ניתן להוון עד 5 שנים. (רק למי שנמצא בגיל היציאה לגמלאות עפ”י חוק הפרישה, עד תקרה של 25% מהפנסיה, ניתן לבקש להוון אחורנית ל – 5 שנים).
6. בפנסיות מ – 2003, כמו בעדיף וגמלא, ניתן לבחור מספר תשלומים, שגמלאי יקבל, החל מיום יציאתו לגמלאות – חיי או מת. כמובן, שאפשרויות אלו, מקטינות את הגימלא החודשית. התקופות שניתנות לבחירה בקרנות בפנסיה הם: 60 חודש או 120 חודש או 180 חודש או 240 חודש.
7. הגדרת פנסיית הנכות: עמית, שאיבד את כושר עבודתו בשיעור של לפחות 25% מכושר עבודתו, לאחר תקופת המתנה של 90 יום, יוכל לקבל את קצבת הנכות החלקית בהתאם. ומי שאיבד 75% מכושרו לעבוד, באותה שיטת הפרנצ’יזה, יוכר כנכה מלא עפ”י 75% משכרו הקובע ערב הפגיעה.
8. תנאי זכאות לקבלת קצבת הנכות הוא תשלום של חודש אחד לפחות לקרן הפנסיה (תקופת אכשרה).
9. בקצבת נכות, תקופת האכשרה היא 60 חודש (5 שנים), במידה והנכות נבעה ממחלה או מום קודמים לכניסה לקרן.
10. כאשר עמית זכאי לקצבת נכות מביטוח לאומי עקב תאונת עבודה, קרן הפנסיה תשלים לו את פנסיית הנכות עד למכסימום (75%).
11. פנסיית שאירים: הזכאות לפנסיית שאירים/קצבת שאירים, נכנסת לתוקף מיד עם תשלום הפרמיה הראשונה, למעט התאבדות בשנה ה – 1. שיעורי פנסיית השאירים המכסימליים הם כדלקמן: אלמן/ה – 60% מפנסיית השאירים (מהשכר הקובע ערב הפטירה), לכל ימי חייהם; יתום – 30% מפנסיית השאירים. פנסיית שאירים מרבית 100% מהשכר הקובע. גם בפנסיית שאירים, תקופת אכשרה היא 5 שנים, במידה והפטירה נבעה כתוצאה ממחלה קיימת או מום קודמים.
12. השכר הקובע בפוליסות החדשות, הינו לפי שיטת הממוצעים, אך לפי שיטת הממוצעים של 3 השנים האחרונות לפני היציאה לגמלאות. מחשבים כל חודש את המנה המתקבלת מהחילוק של השכר החודשי בשכר הממוצע של אותו החודש. מקדם המכפלה=סה”כ המנה כפול 36 חודש. השכר הקובע=השכר הממוצע במשק*מקדם המכפלה.

מונחים ומושגים בקרנות שמונה להם מנהל מיוחד (הקרנות הגירעוניות):

1. מבוטח לא פעיל
מבוטח שלו שולמו בשלו לקרן דמי גמולים למשך תקופה של 3 חודשים רצופים ומעלה, וכל עוד לא חזר להיות מבוטח פעיל. מבוטח לא פעיל, לאחר שנקלע למצב זה, אינו זכאי לקצבת נכות אלא רק לקצבת שאירים ולקצבת זקנה, במידה וצבר את הזכויות לקצבת זקנה.
2. מבוטח לשעבר
מי שרשומה לזכותו בקרן יתרה כספית חיובית ואיננו מבוטח או פנסיונר.
3. מבוטח פעיל
מי שמשלמים בשלו דמי גמולים באופן שוטף.
4. הגדרת נכה
מבוטח שלפחות 30% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו וכתוצאה מכך, איננו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו במשך תקופה של למעלה מ – 90 ימים רצופים.
5. נכה מלא
מבוטח שלפחות 70% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך איננו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו במשך תקופה של למעלה מ – 90 ימים רצופים.
6. שאיר של מבוטח
אחד מאלה:
1) אלמן/ה של מבוטח/ת
2) יתום (עד גיל 21)
3) הורה
7). שאיר של פנסיונר
אחד מאלה:
1) אלמן/ה של מבוטח/ת
2) יתום (עד גיל 21)
3) הורה
8. שיעור קצבה לחודש ביטוח בתקופת דחיית פרישה (באחוזים):
שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע באחוזים או שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע או שיעור קצבה חודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע בהתאם לנסיבות העניין בתוספת 0.0833% לשנה (אזי 2% לחלק ל – 12 מקבלים 0.06667% + 0.08333% כפול 12 מקבלים בערך 3%). אזי 1% לשנה.
9. שיעור קצבת זקנה שדחה פרישתו באחוזים
שיעור השווה לצירוף שני אלו ובכל מקרה לא יעלה על שיעור של 70%:
1) מכפלת תקופת דחיית הפרישה של מבוטח בשיעור קצבה לחודש ביטוח בתקופה דחיית הפרישה באחוזים בצירוף שיעור קצבת הזקנה באחוזים.
0.1667%=2/12 -> שיעור צבירת זכויות חודשי באחוזים
כאשר עמית דוחה את פרישתו בטרם צבר את מלוא 70%, התקנון קובע שמגיעה לו תוספת על כל חודש של 0.0833%. מכאן, שאם נחבר את צבירת הזכויות הרגילות לחודש + צבירת הזכויות לחודש דחייה, נקבל את הסכום הבא:
0.2499%= 0.1667+0.0833
יש לשים לב שמדובר רק כאשר דוחים את היציאה לגמלאות. ואם נרצה לדעת את צבירת הזכויות לשנה בתקופת דחיית הפרישה, נכפיל את הסכום ב – 12 כלומר 3% לשנה.
כאשר עמית הגיע לגיל היציאה לגמלאות וצבר את מלוא 70% עבור כל שנת עבודה בה המשיך להפריש לקרן הפנסיה, עם צאתו לגמלאות, הוא יקבל מענק בצורה הונית בגובה של 6.25% משכרו הקובע (עבור כל שנת עבודה).
עמית שפרש מקרן גמלאות ורוצצה לחזור, יכול לעשות זאת עד 24 חודש לחדש את הביטוח בקרן.
10. חישוב קצבת שאיר מבוטח לא פעיל
סכום קצבת שאיר של מבוטח לא פעיל יהיה שווה למכפלת כל אלה:
1)| שיעור קצבת הזקנה באחוזים שהמבוטח צבר עד לחודש הביטוח האחרון בקרן.
2) שיעור הזכאות לשאיר פנסיונר
3) השכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח לא פעיל.

11. משיכת כספים
במשיכת כספים, הסכום שישולם לידי הקרן יחושב עפ”י נוסחת ערכי פדיון.

12. קרנות פנסיה חדשות
חידוש חברות בקרן, במו בוותיקה, עד 24 חודש כלומר, רטרואקטיבי.
משיכת כספים בהתאם להסדר התחיקתי, ז”א משיכה לא בדרך של קצבה. בנוסף יערך ניכוי עבור כל חודש:

מעבר לנוסחת הפדיון שקיימת גם היא בקרן הפנסיה.

פנסיית חובה

ביום 30/12/2007, חתם שר התמ”ת על צו הרחבה להסכם הקיבוצי לביטוח מקיף במשק, על בסיס עקרונות ההסכם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (הסכם פנסיה חובה לכל העובדים בישראל).
בכך ניתן האות לתחילתה של מציאות חדשה בשוק העבודה, בכל הנוגע לחובות המעסיק לביטוח הפנסיוני של עובדיו, כאשר החל מתחילת 2008, קיימת חובה לכל מעסיק פרטי בישראל, לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני.
לפיכך, המשמעות המרכזית היא שכל עובד שכיר בישראל זכאי לפנסיה.
צו ההרחבה מאפשר, לראשונה בתולדות המדינה, לכל העובדים במשק (גברים מעל גיל 21 ונשים מעל גיל 20), ליהנות מחיסכון לעת זקנה. הצו מחייב את המעסיקים להפריש כספים לפנסיה עבור העובדים, דבר שלא היה נהוג בחלקים נרחבים במגזר הפרטי. שנת 2008 הוגדרה כתקופת מעבר לכניסת צו ההרחבה, וכל עובד היה זכאי לביטוח פנסיוני ולביצוע ההפרשות לאחר תשעה חודשים ממועד תחילת העסקתו. החל מהשנה (2009), יהיה העובד זכאי לפנסיה בתום שישה חודשים מתחילת העבודה. עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח כבר בביטוח פנסיוני, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות לאחר 3 חודשים מיום כניסתו לעבודה, רטרואקטיבית. גובה ההפרשות מצד המעסיק והעובד יגדלו בהדרגה: בשלב הראשון, העובד והמעסיק יפרישו יחד 2.5% מהשכר והסכום יגדל בהדרגה, עד שבשנת 2013, יחויב המעסיק להפריש 10%, והעובד יפריש 5% נוספים. מעסיק שלא ידאג לפנסיה לעובד, יעבור על הצו ועלול להיענש. הפנסיה היא פנסיה מקיפה, שתכלול גם ביטוח למקרים של נכות או מוות של העובד.

להלן טבלת שיעורי ההפרשות:
ההפרשות יבוצעו בהדרגה במשך 5 שנים, במועדים הבאים:
החל ביום…
ואילך
הפרשה לפיצויי פיטורים (מעביד)
הפרשה לתגמולים (מעביד)
הפרשה לתגמולים (עובד)
סה”כ הפרשות
1/1/2008
0.834%
0.833%
0.833%
2.5%
1/1/2009
1.68%
1.66%
0.166%
5%
1/1/2010
2.5%
2.5%
2.5%
7.5%
1/1/2011
3.34%
3.33%
3.33%
10%
1/1/2012
4.18%
4.16%
4.16%
12.5%
1/1/2013
5%
5%
5%
15%

חובת הביטוח הפנסיוני
הסדר מקיף בקופ”ג לקצבה שיכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות, באותה קופה או בקופה אחרת. (במילים אחרות, ביצוע הביטוח בקופ”ג משלמות לקצבה שהן: קרן פנסיה או ביטוח מנהלים קצבתי).
מועד הזכאות להפרשות
עובד שהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולביצוע ההפרשות, עפ”י הצו מיד בתום שישה חודשים מתחילת עבודתו (להלן:”תקופת המתנה”).
למרות האמור לעיל, עד ליום 31/12/2008, תהא תקופת ההמתנה בת 9 חודשים, והחל ביום 1/1/2009, תקופת ההמתנה תהא בת 6 חודשים.
כלומר, עובד שמועסק החל ביום 1/1/2008 ועד יום 31/12/2008 תשעה חודשים ויותר, ואין לו הסדר פנסיה מיטיב, יהיה זכאי לתחילת ביצוע ההפרשות מיד.
עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני, יהיה זכאי להיות מבוטח מהיום הראשון, אולם ביצוע ההפרשות יחל לאחר שלושה חודשי עבודה, או תום שנת מס – המועד המוקדם מביניהם רטרואקטיבית.

להלן עיקרי ההסכם:
עובד המבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו בביטוח פנסיוני, אם שיעור ההפרשה עבורו לקופ”ג, בהסדר קצבתי או הוני, עומד לכל הפחות על 10%. אם ההפרשה אינה כוללת את רכיב הפיצויים, תחול על המעביד חובת הפקדת רכיב פיצויי פיטורים בשיעורים שנקבעו בצו.
עובד המבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכוח הסכם לביטוח פנסיוני, כך ששיעור ההפרשות בגינו עומד לכל הפחות על 11.5% משכרו (5.5% תגמולי עובד ו – 6% תגמולי מעביד) או בהסדר פנסיית יסוד בקרן פנסיה ותיקה. על המעביד תחול חובת הפקדת רכיב פיצויי הפיטורים שנקבעו בצו.
עובד המבוטח או שמעבידו חייב לבטחו בביטוח פנסיוני הכולל גם ביטוח למקרה אובדן כושר העבודה, בהפרשות שאינן נופלות מהשיעורים הבאים – 5% תגמולי מעביד; 5% חלק עובד; 5% לפיצויים. הצו כמובן לא יחול על עובד כזה.
עובד הזכאי לפנסיה תקציבית הממומנת ע”י המעביד, וכוללת זקנה וכיסויי מוות ונכות, ובלבד שההסדר אינו נופל מההסדר הקבוע בצו.
להלן טבלה מסכמת למשיכת כספי תגמולים הונים:

הגילאים הקובעים להחלת חובת “פנסית החובה”
חובת הביטוח הפנסיוני תחול על כל העובדים החל מגיל 21 (לגבר) ו – 20 (לאישה).
חובת הביטוח הפנסיוני תחול על כל העובדים עד לגיל פרישת חובה עפ”י החוק (67).
מי שבמועד הקובע הוא בן 50 ומעלה ואין לו הסדר פנסיה מיטיב, יהיה רשאי להצטרף עפ”י בחירתו לקופ”ג, להסדר קצבתי או הוני או שילוב ביניהם.

גובה השכר המבוטח
השכר המבוטח לצורך ביצוע ההפרשות הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק פיצויי פיטורים.
חובת הביטוח תחול על השכר המשולם לעובד, אך לא יותר מהשכר הממוצע במשק.

תשלום במקום פיצויי פיטורים
תשלומי המעביד לפיצויי פיטורים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים בגינם נעשתה ההפרשה בלבד.
הפקדות המעביד עבור רכיב פיצויי הפיטורים, אינן ניתנות להחזרה למעביד, למעט במקרה בו העובד משך כספים מהקופה לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופ”ג בשל “אירוע מזכה” (מוות, נכות או פרישה בגיל 60 או יותר), ולמעט אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפס”ד מכוח סעיפים 16 ו – 17 לחוק פיצויי פיטורים.

השלמת פיצויי פיטורים
מעסיק שמפריש פיצויי פיטורים לפי ההסכם, יהיה רשאי לשלם את השלמת פיצויי הפיטורים עד ל – לקופ”ג אידית לפיצויים על שם העובד או לקופ”ג לקצבה.
המעסיק רשאי להסכים כי השלמת הפיצויים לקופה כאמור, יבואו “במקום פיצויי פיטורים” בהתאם לאמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. במקרה כזה יחול ההסדר האמור לעיל לעניין החזרת פיצויי פיטורים.
מעסיק שלא העביר תשלומי השלמת פיצויי פיטורים באופן שוטף כאמור, ישלם לעובד הזכאי להם את השלמת פיצויי הפיטורים בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, בגין התקופה, השכר והרכיבים בגינם לא הועברו תשלומים לרכיב הפיצויים.

מועד בחירת ההסדר הפנסיוני
העובד זכאי לבחור בהודעה בכתב למעסיקו באיזו קרן פנסיה או קופ”ג לקצבה הוא מעוניין להיות מבוטח עפ”י המועדים להלן:
מי שמועסק 9 חודשים ויותר, לפני כניסת ההסכם לתוקף – ביום 1/2/2008.
מי שמועסק פחות מ – 9 חודשים טרם כניסתו לתוקף של ההסכם – 60 ימים לפני מועד זכאותו.
מי שיתחיל לעבוד לאחר יום 1 בינואר 2008 – 60 יום מיום תחילת עבודתו.
עובד שלא הודיע למעסיקו בכתב על בחירתו בפרק הזמן הנ”ל, המעסיק יבטח אותו מהמועד בו קמה לעובד הזכאות, בקרן פנסיה מקיפה חדשה. אי הודעה כאמור אינה דוחה את מועד הזכאות.
למרות האמור לעיל, לעובד תשמר הזכות לבחור בכל הסדר אחר בהתאם לזכותו עפ”י כל דין, כגון זכותו עפ”י סעיף 20 לחוק קופ”ג וצו הרחבה:
סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופ”ג) התשס”ה – 2005 (להלן:”החוק”) מקנה לעובד זכות לקבוע קופ”ג או שילוב של קופ”ג, לתגמולים, לפיצויים או לקצבה, על אף האמור בדין או בהסכם.
המשמעות היא שהעובד זכאי לקבוע את קופת הגמל בה יופקדו תשלומי המעביד והעובד.
זכותו של העובד גוברת על כל הוראה אחרת בדין או בהסכם, דהיינו גם אם בצו הרחבה שההפקדות יהיו בקופ”ג לקצבה, כפי שנקבע בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק – אין בכך כדי לגרוע מזכות העובד לבחור כל קופ”ג לפי רצונו. העובד זכאי לדרוש שההפקדות או חלקן לא יהיו בקופ”ג לקצבה.
יש לציין כי ההצטרפות כעמית-שכיר בקופ”ג מחייבת ייעוץ פנסיוני או שיווק פנסיוני, לרבות המצאה לעובד של מסמך המלצות בדבר המלצות והנמקות בדבר ההמלצה של היועץ/סוכן.

להלן השקעת הכספים בקרנות הפנסיה:

תקופה
קרן פנסיה וותיקה
קרן פנסיה חדשה
עד 10/2003
93% אג”ח מיועד
75 שוק ההון
ללא חו”ל
70% אג”ח מיועד
30% שוק ההון
רשת ביטחון 3%
לאחר הרפורמה של 2003
30% אג”ח מיועד
50% אג”ח ממשלתי
13% הלוואות
7% שוק ההון
כולל חו”ל
30% אג”ח מיועד
70% שוק ההון
ללא רשת ביטחון

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופ”ג) (תיקון מס’ 3) התשס”ח 2008 – סגירת קופ”ג מרכזיות לפיצויים.

במסגרת התיקון הנ”ל, יש התייחסות לקופ”ג מרכזיות לפיצויים, או בשמם המקובל בשוק – “קופה מרכזית לפיצויים”. עד לשנת 2008, אין החוק לפיצויי פיטורים מחייב מעביד להפריש ולחסוך עבור עובדיו בקופה כלשהיא, את כספי הפיצויים שהוא היה מחויב לשלם לעובדיו כאשר היו זכאים לכך, אך לעומת זאת, הוא חויב לשלם את פיצויי הפיטורים כמופיע בחוק ביום ניתוק יחסי עובד-מעביד, כאשר העובד היה זכאי לכך ולא שינה כלל, מה גובה סכום פיצויי הפיטורים.
בחוק “הגנת השכר”, נקבעו סנקציות חמורות למעביד, כאשר פיצויי הפיטורים לא שולמו במועדם, כיוון שהחוק ראה זאת כשכר מולן ובסעיף 17 לחוק נקבע, כי בנוסף לשכר המולן (פיצויי הפיטורים), יתווספו התשלומים הבאים:
1|) פיצויי הלנת שכר (במקרה זה “הלנת פיצויי הפיטורים” יהיה חלק משכר העבודה – בעד השבוע הראשון לאחר המועד לתשלום שכר העבודה, 5% מגובה הפיצויים המולנים ובעד כל שבוע שלאחרי, 10% מגובה הפיצויים המולנים.
2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום פיצויי פיטורים, עד יום תשלומו בפועל, בתוספת של 20% על הסכום הכולל של הפיצויים המולנים וההצמדה.
- הגבוה מבין השניים.
המעביד מצידו, יחל לבחור באחת מהאפשרויות הבאות לגבי כספי הפיצויים |(או שילוב ביניהם):
1. לא להפריש כלל, אך במועד המגיע לעובד פיצויי פיטורים, לשלמם בבת אחת (לא ניתן לפרוס חוב תשלום פיצויי פיטורים לעובד).
2. להפריש מדי חודש בחודשו, עד מהשכר, לקרן פנסיה ו/או ביטוח מנהלים (כאשר בוצע שילוב תכניות) או לביטוח מנהלים, כאשר בעגה המקצועית זה נקרא “קופ”ג אישית לפיצויים”.
3. להפריש ל”קופה מרכזית לפיצויים”, שהינה קופה שעמיתיה הם מעבידים בלבד ומספר עמיתיה עולה על עשרה. חשבון הפיצויים בקופה המרכזית מתנהל על שמו של המעביד ובבעלותו המלאה. המעביד מפקיד בקופה המרכזית תשלומים עפ”י התנאים והשיעורים שנקבעו בתקנה 19 א’ לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופ”ג), תשכ”ד-1964, ואלה נרשמים לזכות חשבונו בקופה. בקרות אירוע שמחייב תשלום פיצויי פיטורים, תשלם הקופה המרכזית את סכום הפיצויים המגיע למעביד, והוא ישלמו לעובד. לחילופין, וזהו הנוהג הרווח, תפעל הקופה המרכזית בשמו של המעביד ותשלם את סכום הפיצויים המגיע ישירות לעובד.
קופות מרכזיות לפיצויים פועלות בכל המערכת הבנקאית ובחלק מחברות הביטוח.
לכספים המופקדים בקופה קוראים “יעודה”, כלומר, זו צבירת הפרשות המעביד לפיצויים עבור על עובדיו וכפי שנאמר, ההפרשות אינן שמורות, אלא בהתאם ל”עתודה”, שהיא התחייבות המעביד לפיצויי פיטורים עבור כלל עובדיו בהתאם לקבוע ב”חוק פיצויי פיטורים”.
תקנות מס הכנסה אינן מתירות להפריש ל”יעודה” מעבר ל”עתודה”, כלומר מעבר להתחייבות המעביד הכוללת עבור כל עובדיו, וכן איננה מתירה משיכת כספים מהקופה המרכזית לפיצויים, פרט למקרים בהם העובדים זכאים לכך, למרות שהקופה מתנהלת על שמו של המעביד.
כאן מגיעים לתיקון 3 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים – התשס”ח 2008, אשר קובע כי החל מ – 1/1/2008, לא ניתנים יותר אישורי המפקח על שוק ההון באוצר קרי – המפקח על הביטוח, לפתוח קופות מרכזיות לפיצויים (במקביל התיקון אוסר פתיחת קופ”ג לתגמולים – הוניות חדשות על הקיים), ולגבי “קופ”ג מרכזיות לפיצויים”, רק ב”קופות מרכזיות לפיצויים” שהיו קיימות עד סוף שנת 2007 ועד למועד של 31/12/2010 (טרם נקבע מה יהיה גורל הקופות עם הכספים הצבורים בהם לאחר גמר שנת 2010), כאשר התקיימו התנאים הבאים:
1. הפקדת הכספים היא של עמית-מעביד, שהיה עמית בקופ”ג כאמור, בחודש דצמבר 2007.
2. הפקדת הכספים היא בשל עובד של עמית-מעביד, שהופקדו בשלו כספים בקופ”ג עבור חודש דצמבר 2007. כלומר, אישור המפקח שניתן לקופ”ג מרכזית לפיצויים לשנת 2008 ועד לשנת 2010, יחול רק לגבי אותם כספים שהופקדו לקופה, בשל שנות המס שקדמו לשנת המס של 2008, ולגבי הפקדות כספים שמתקיים בהם התנאים האמורים לעיל.
סגירת קופ”ג

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים התשס”ח 2008 – קופות גמל (תיקון מספר 3)

החל מה – 1/1/2008, נוצרו מושגים חדשים בענף קופ”ג והם:
1.קופה משלמת
2.קופה לא משלמת.
בקופה משלמת, הכוונה היא, לקופ”ג שממנה, ורק ממנה, ניתן לשלם קצבה למבוטח. בתרגום מעשי הכוונה לקרן פנסיה, או ביטוח מנהלים קצבתי, או תגמולים לעצמאיים קצבתי.
בקופה לא משלמת, הכוונה היא, אפיקים פנסיוניים הונים, לדוגמא: ביטוח מנהלים הוני, תגמולים לעצמאיים הוני, או קופ”ג (מה שבעבר נקרא קופ”ג בנקאית).
במקביל, נאסרה פתיחת קופ”ג הוניות מכל סוג שהוא, וכל ההפקדות שהופקדו באפיקים הפנסיוניים, הם למטרת קצבה בלבד.
כאשר מבוטח יגיע לגיל הזכאות לפנסיה, בודקים קודם כל, בין האפיקים הקיבתיים, במידה וקיימים |(לאחר ה – 1/1/2008, כל האפיקים למעשה, הם קיצבתיים), בודקים אם יש לו קצבה בגובה 3850 ₪ לפחות, כאשר הסכום צמוד למדד, ומתעדכן אחת לשנה ב – 1 למרץ, אז יוכל לקבל אותם. ואם מקור הכספים באפיקים קיצבתיים, ויש לו יתרת חיסכון, יוכל לקבל פנסיה מוגדלת יותר. אך, אם באפיק הקצבתי שנחסך, אין עדיין את הסכום של 3850 ₪, בודקים אם יש לו כספים באפיקים ההונים מה – 1/1/2008, שהם למעשה בקופה לא משלמת, הוא יעביר את הכספים לקופה משלמת (כגון:קרן פנסיה וכו’), עד לגובה מצטבר של 3850 ₪, אותם יקבל כקצבה חודשית, ואם יישארו לו כספים בקופה הלא משלמת (אפיק הוני), יוכל למשוך את יתרת הכספים כהוני.

“וועדת רבינוביץ” – הרפורמה במיסוי שוק ההון והשלכותיה על ביטוח החיים וקופות הגמל (תיקון 132 לפקודת מס הכנסה)

בתחילת שנות האלפיים, מינתה הממשלה ועדה לבדיקת מיסוי שוק ההון ובראשה, מינתה את רו”ח יאיר רבינוביץ, לשעבר נציב מס הכנסה ומכאן שם הוועדה.
המלצותיה של הועדה נמסרו לממשלה אומצו ע”י הממשלה ונכנסו לתוקף ב – 1/1/2003 ונכנס לפקודת מס ההכנסה, כתיקון 132 לפקודה.
יש להדגיש שהחקיקה בעקבות המלצות לוועדת רבינוביץ, מתייחסת אך ורק על הרווח הריאלי בשוק ההון ולא על מיסוי קרנות או השקעות.

השלכות החקיקה על שוק הביטוח הפנסיוני

ראשית, יש לשים לב, כי המלצות הועדה מתייחסות רק לשלב המשיכה של הכספים כלומר, פדיון או פירעון של פוליסות, קרנות השתלמות ו/או קופות ביטוח הוניות.
שנית, ההוראות החדשות מתייחסות רק על התשואה הריאלית לכספים שהופקדו החל מ – 1/1/2003 (לגבי הכספים שהופקדו עד ל – 31/12/2002, התשואות אינן ממוסות והן פטורות, כולל התשואות העתידיות).
גובה המס החל מ – 1/1/2006, הינו 20% על הרווחים (עד אז גובה המס היה 15%), תקרת פטור ממס על תשואות ריאליות לקופ”ג הוניות, החל מ – 2003.
בהתאם לוועדת רבינוביץ, נקבעה “תקרת הפקדה מוטבת”, כלומר, סכום שנתי שיהיה פטור ממס (כיום, 2009, התקרה הינה בגובה של 21,360 ש”ח לשנה). אך הפטור מותנה בכך שהכסף יימשך רק אם הגיע החוסך לגיל 60 ותקופת החיסכון היא בת 5 שנים לפחות (”תקופת אכשרה”).
עפ”י תקנות קופ”ג, מותר למפקיד עצמאי לפדות כספים שהופקדו לפני ה – 31/12/2005, מתוכניות הוניות (”קופ”ג”) לאחר 15 שנה, עם “תקופת אכשרה” מינימאלית של 5 שנים לפחות, לגברים שהיו בני 60 בעת פתיחת הקופה ולנשים בגיל 55 שהיו בעת פתיחת הקופה, אך מ – 2003, לכספים שנהיו נזילים בהתאם לתנאים הנ”ל, נוסף תנאי מצטבר כדי לקבל פטור ממיסוי על התשואה הריאלית והוא, שעליהם להשאיר את הצבירה בקופה עד שיגיעו לגיל 60 או שצברו לפחות 5 שנות “אכשרה” לגילאי 55 ומעלה. תנאי זה נכון הן לנשים והן לגברים.
בפוליסות קצבה למיניהם, אין חיוב המס רלוונטי, היות והמס חל על הקצבה ולא על הרווח הריאלי.
לאחר תיקון 3 לחוק קופ”ג שנכנס לתוקף ב – 1/1/2008 והופך את כל קופות הגמל ההוניות ל”קופ”ג לא משלמות לקצבה”, לגבי כספים המופקדים החל מ – 1/1/2008.
לפיכך, אין משמעות יותר למיסוי התשואות הריאליות שיצטברו והצטברו מהמועד הנ”ל, כיוון שלעניין דיני המס הנ”ל, קופ”ג שעליהן לא חלות הוראות תיקון 132 לפקודה (קרי, וועדת רבינוביץ).

מושגים בענף הפנסיוני:

קרן/עתודה/רזרבה
בעקבות וועדת בכר מ – 2005, שונה השם מ”חיים” ל – “פנסיוני”, בכדי להדגיש את הראייה לטווח ארוך. מתן מענה בטווח הרחוק מחייב את חברות הביטוח להכין קרן על מנת שיוכלו לעמוד בהתחייבויות של פנסיית הקצבה בעתיד הרחוק.
הפרמיה שמבוטחים משלמים מורכבת למעשה מ – 3 רכיבים ונקראת “פרמיה ברוטו”:
1.דמי ניהול – חלק מהפרמיה שהחברה גובה עבורה עקב ניהול התכנית.
2.עתודה/רזרבה/קרן חיסכון – רכיב זה הינו למעשה כספו של המבוטח המיועד לחיסכון, ואותו מנהלת חברת הביטוח ועבור ניהול זה היא גובה את דמי הניהול.
3.ביטוחים/כיסויים נוספים – דוגמת כיסוי למקרי מוות, נכויות, תאונות וכו’. חלקם נקראים כיסויים נוספים וחלקם נקראים הרחבות. כיום (2009), הם נרכשים אצל מבטחי משנה, וחברות ביטוח לא לוקחות על עצמם את הסיכונים הנ”ל.

בחלוקה סכמתית ניתן לראות כניסת כספי המבוטחים לקרן בצורה הבאה:

פרמיה-ברוטו
(הפרמיה שמבוטח משלם למבטח עבור רכישת הביטוח הכולל הפרשה לחסכון, ל – RISK, ולכיסויים נוספים כמו מוות מתאונה, נכות מתאונה וכו’…)

דמי ניהול
(הסכום שנגרע מהפרמיה שהמבוטח משלם עבור טיפול בפוליסה ע”י המבטח)

פרמיה-נטו
(”פרמיה בסיסית”/”פרמית יסוד”)
חלק החסכון מהפרמיה המופנה לחסכון

השיטה של צבירת רזרבות נוצרה בין היתר, לאפשר ביטוח חיים רב-שנתי בפרמיה בלתי משתנה.

קביעת פרמיה בביטוחי חיים (RISK)
בלוחות התמותה, הסטטיסטיקה מתעדכנת כל הזמן ובהתאם לכך, משתנים התעריפים. שיעור תמותה רווחי, זה כאשר מתקיים פחות מהנתון ושיעור תמותת הפסד, זה כאשר מתקיים יותר מהנתון – הרווח וההפסד מתקזזים בהתאם. חישוב העלות הביטוחית נעשה בפרומיל – חלק ה – 1000. לדוגמא: באוכלוסייה של 1000 איש, בחתך גילאי +24, שיעור התמותה הוא 3%. מכיוון שחברות הביטוח הן עסק כלכלי, הן מוסיפות על כך נניח – 2 ₪ בגין הוצאות, כך שהמחיר הסופי עבור המבוטח יהיה 3+2=5 ₪ לשנה.
בארץ משתמשים בלוחות תמותה בריטיים או בלוחות תמותה של מבטחי משנה מכיוון שאוכלוסיית מדינת ישראל הינה כ – 7 מיליון נפש וזה לא מספיק לחוק המספרים הגדולים, כיוון שצריך אוכלוסיה בת עשרות מיליוני נפש לפחות, ולכן חברות הביטוח בישראל משתמשות בלוחות תמותה אנגליים (זכר למנדט הבריטי שהיה קיים בישראל עד קום המדינה), או לוחות תמותה של מבטחי משנה הבנויים על אוכלוסיות של מאות מיליוני אנשים.

לדוגמא:
גיל בשנים אוכלוסייה של 1000 איש יתרת אוכלוסיה לאחר מוות מכל סיבה שהיא
1 997

+24 +העמסת הוצאות=תעריף
לגביית פרמיה שנתית ל – 1000 ₪ סכום ביטוח

100 0
גיל ביטוחי
1.גיל ביטוחי הינו גילו של המבוטח הקרוב ביותר ליום תחילת הביטוח. כאשר גיל מלא ועד 6 חודשים פחות יום, גיל התחלת הביטוח יהיה גילו הנוכחי ואילו, באם גילו הוא הגיל הנוכחי ו – 6 חודשים מלאים, הוא יחושב כגילו הבא.
2.תחילת הביטוח בענף ביטוח חיים הינו תמיד ה – 1 לחודש בו הוגשה ההצעה, אפילו אם ההצעה הוגשה בכל יום אחר באותו החודש. הכוונה: אדם מגיע ב –30 לחודש ורוצה לרכוש ביטוח – תחילת הביטוח זה ה- 1 לאותו החודש.
3.למעשה, האמצעי לבדוק את גילו של המבוטח, זו תעודת הזהות או תעודת הלידה. כאשר בתעודת הזהות מופיע רק שנת הלידה ולא קיימת תעודת לידה, תאריך הלידה של המבוטח יהיה ה – 1 לינואר לאותה השנה. קשה לשקף את הגיל הנכון בלוחות התמותה כיוון שבכל יום שעובר אנחנו קרבים יותר למוות, וזה מהווה סיכון גדול יותר לחברות הביטוח לכן החישוב נעשה עפ”י המקובל בחברות הביטוח וזה נקרא “הגיל הביטוחי”.
בחישוב גיל ביטוחי, כל חודש נחשב 30 יום. נניח ואדם בן 30 ו – 6 חודשים מלאים, אזי מבחינת חברות הביטוח הוא בן 31. עד 6 חודשים פחות יום, הוא נחשב לבן 30.
לדוגמא:
מבוטח שתאריך הולדתו הינו 22/8/1977, מגיע לסוכן הביטוח ב – 26/2/2009 ומבקש לבצע ביטוח למקרה מוות.
ראשית יש לבדוק את גילו הביטוחי בהתאם לחישוב הבא:
מחסירים מתאריך הולדתו את תאריך תחילת הביטוח (כאשר לא משנה מתי הגיע המבוטח לסוכן, תחילת הביטוח מחושב ב – 1 בחודש ההגעה), ולכן כך יהיה החישוב:
שנים
חודשים
ימים

12+2=14
30+1=31
2009
2
(בחישוב זה תמיד 1 ולא 26)
1977
8
22 -
32 =
31
6 =
5
9 =

מכיוון שלא ניתן להפחית 2 מ – 8 לווים שנה אחת מהשנים ובשנה יש 12 חודש, מצרפים למספר החודשים של תחילת הביטוח ומקבלים 14 חודש, ואז התוצאה הינה 6 חודשים ושוב לא ניתן להפחית יום אחד מ – 22 ימים ואז לווים חודש ממספר החודשים ונשארים עם 5 חודשים. מוסיפים את החודש שהינו 30 יום למספר הימים הקיים בתאריך הכניסה לביטוח, ויחדיו יש לנו 31 יום, מפחיתים מיום הלידה שזה 22 ומקבלים 9 ימים כלומר, בהתאם לדוגמא זו גילו של המבוטח ליום תחילת הביטוח הינו 31 + 5 חודשים +9 ימים – טרם הגיע ל – 31 שנה ו – 6 חודשים מלאים, לכן “גילו הביטוחי” לחישוב הפרמיה יהיה גיל 31.
במקרה זה, חברות הביטוח ימליצו להתחיל את הביטוח באותו החודש, בכדי שהמבוטח ייחשב כבן 31 ולא כבן 32. עפ”י התקנות של הפיקוח, אסור לשנות אפילו ביום, אך “בשטח” חברות הביטוח ואף המפקח על הביטוח מאשרות תחילת ביטוח במקרה של 6 חודשים ומספר ימים ללכת אחורה חודש בלבד, וע”י כך “גיל ביטוחי” של המבוטח קטן ונחסכת פרמיה למבוטח לאורך שנים.

אנטי סלקציה
כאשר מבטחים ביטוח כללי/אלמנטארי, עושים זאת בד”כ לתקופה קצרה. תקופת הביטוח המקובלת היא בד”כ שנה. בביטוח כללי המבטח רשאי לבטל בכל עת או רשאי שלא לחדש את הפוליסה. בביטוח חיים לעומת זאת, המבטח לא רשאי לבטל אלא מחמת 2 העוולות הבאות:
1)אי תשלום פרמיה – שזו למעשה הפרת החוזה.
2)חוסר תום לב ויושר – במתן תשובות למבוטח שזה נוגד את עקרון תום לב ויושר (חובת הגילוי)
לפיכך נוצר חוסר איזון – לרעת חברות הביטוח. כאשר זכות הבחירה שמורה למבוטח לבטל סכומי ביטוח או להקטין סכומי ביטוח ואילו המבטח “ידיו כבולות” באם המבוטח משלם את הפרמיה כסדרה ומסר נתונים בתום לב ויושר. לחברות הביטוח יש נתונים סטטיסטיים בגין ביטולים/הקטנות, כך שבחישוב הפרמיה זה נלקח בחשבון ומוסיפים פרמיה בפעולות אנטי-סלקציה (אם לא היו ביטולים/הקטנות, התשלום עבור כולנו היה זול יותר). סלקציה זו מילה לועזית שפירושה ברירה/בחירה. בביטוח הכוונה היא ש”ידה של חברת הביטוח מול המבטח על התחתונה”, היות והמבוטח רשאי בכל עת לבטל את רכישת ה – RISK או להקטין את סכום הביטוח ואילו, חברת הביטוח אינה רשאית לבטל או להקטין את סכומי הביטוח למבוטח, כל זמן שהוא משלם את הפרמיה כסדרה ומילא את הצהרת הבריאות בתום לב ויושר. כלומר, זכות הבחירה/ברירה היא בידי המבוטח ולא בידי המבטח, ו”הנשק” שבידי המבטח הם בדרכים שונות הנקראים “אנטי סלקציה” – כנגד זכות הבחירה של המבוטח.