קיימים 4 סוגים:
1.ביטוח מחלות קשות (קטלניות)
כל חברה קובעת רשימה של מחלות קשות, כאשר מבוטח מביא הוכחה רפואית למחלה קשה, יקבל את הכסף שרכש.
מדובר בפוליסות פיצוי. כל זאת בתנאי שהמבוטח הוכיח שהוא לקה במחלה קשה.
“תקופת אכשרה” הייתה 90 יום, כאשר המבוטח שילם את הפרמיה במלואה ובמהלך 90 יום אלה, לא היה מבוטח.
מכסימום סכום ביטוח לרכישה כ – 500,000 ₪.

2.ביטוח ניתוח
זו פוליסת שיפוי – מקבלים רשימה של רופאים ובתי חולים שבהסדר, כאשר לא מקבלים כסף אלא הניתוח משולם ישירות לרופא ולבית החולים ע”י חברת הביטוח. במידה והמבוטח רוצה ניתוח שלא נמצא בהסדר, חברת הביטוח תשלם לרופא שבחר את הסכום שנמצא אצלה בהסדר ואת השאר עליו להשלים מכיסו.
תקופת אכשרה – 90 יום.
אין הגבלה במספר הניתוחים – כל זמן שיש מסמכים רפואיים, ניתן לעשות עד אינסוף ניתוחים.

סייגים לביטוח ניתוח:
1) ניתוחים קוסמטיים שלא לצורך רפואי.
2) ניתוח חניכיים לא מכוסה (קיים בנפרד בביטוח שיניים).
3) תותבים מכוסים לאחר תקופת אכשרה של – 12 חודש.
כאשר מבוטח עם פוליסת ביטוח ניתוח, מבצע ניתוח ומאושפז במתקן רפואי במסגרת קופת החולים שלו, חברת הביטוח תחזיר לו 50% מעלות הניתוח ודמי האשפוז.

3.ביטוח סיעודי
זוהי פוליסת שיפוי או פיצוי – המבוטח רשאי לבחור:< או לא לשלם וחברת הביטוח תשלם במקומו, או לקבל כסף.
“תקופת אכשרה” – 90 יום.
3 מתוך 6 ADL – המבוטח יקבל 50% לפחות מהסכום שקנה
“תשישות נפש” – 6 מתוך 6 ADL – סיעודי מלא
2 * “אי-שליטה על סוגרים” מתוך 3 – המבוטח יקבל 50% לפחות מהסכום שקנה

לדוגמא:

בפוליסת פרט לביטוח סיעודי, קיימת למבוטח אפשרות לקבלת ערך מסולק, עפ”י מועדים שקבע המפקד על הביטוח, מהן האפשרויות לקבלת ערך מסולק בביטוח סיעודי.

1.קבלת החזר כספי בגין רזרבה שנצברה למבוטח.
2.קיצור תקופת הביטוח
3.קיצור תקופת קבלת תגמולי ביטוח חודשיים
4.קיצור תקופת הביטוח או קיצור תקופת קבלת תגמולי הביטוח החודשיים
5.קיצור תקופת קבלת תגמולי הביטוח החודשיים, או הקטנת סכום תגמולי הביטוח החודשיים.

תשובה מספר א’ – אפשרית
תשובות ב’ ו – ד’ – מוחקים ישר, כיוון שלא ניתן לקצר את תקופת הביטוח
תשובה ד’ – אפשרית
תשובה ה’ היא הנכונה ביותר מכיוון שהיא מכילה את שני הסעיפים האפשריים!
בביטוח סיעודי, סכום הביטוח והפרמיה צמודים למדד – כמו RISK.
אסור לחברת ביטוח לתת פחות מ – 800 ₪ לחודש.

קיימים 2 סוגי מסלולים לתשלום:
1)תעריף עולה
2)תעריף קבוע – בכדי לחסוך את הסיכון שבגיל מבוגר לא יעמדו בגובה התשלום.
במידה ואדם הפסיק לשלם, היתרה נמצאת ברזרבה (עודף בגיל צעיר בכדי להספיק לשלם את הפער).
*** בחוזר המפקח : קרה מקרה הביטוח והמבוטח לא הגיע לקצבת מינימום של 800 ₪ לחודש, אשי, לא יתנו להקטין את גובה הפיצוי, אך ניתן להוציא את הכסף מתוך הרזרבה.
***לא ניתן להקטין את תקופת הפיצוי!!!

4.ביטוח שיניים
פוליסת שיפוי ללא “תקופת אכשרה”
הפוליסה מחולקת ל – 2 חלקים, כאשר ניתן לרכוש כל חלק בפני עצמו או את שניהם יחד:
1.”מסלול משמר” – אשר כולל: סתימות, עקירות, ניכוי וכו’. הבוחר במסלול זה, חייב להתחייב לתקופת ביטוח של 3 שנים ועם כריתת חוזה הביטוח, מפקיד המבוטח אצל המבטח “שטר ביטחון” בגובה של פרמיה על 3 שנים.
2.”מסלול משקם” – כלומר, כל מה שנדרש, מעבר לטיפול המשמר, כגון: קטרים, תותבות וכו’. ההתחייבות כאן היא ל – 6 שנים, אך תחילת הביטוח מותנה בהבאת צילום פנוראמי של מצב השיניים ליום כריתת חוזה הביטוח (הצילום יהיה על חשבון המבוטח), ורק טיפולים משקמים שנדרשים לאחר המצב של תחילת הביטוח, מכוסים. המילה “מכוסים” איננה מדויקת, כיוון שמה שחברת הביטוח עושה, זה לדאוג להנחה בטיפולים הנדרשים, ממחירון הסתדרות רופאי השיניים, וכל שנת וותק, מוסיפה אחוזי הנחה כלומר – סתם “עבודה בעיניים”.

חוק הירושה – סעיף 147

מוטבים בביטוחי חיים, גוברים על צוואה וסכומי הביטוח שהם המוטבים לכך, הינם חלק מהירושה, פרט לכספים המצויים בפיצויי פיטורים שכאשר מת המבוטח, הכספים שייכים ליורדים החוקיים, בהתאם לחוק הירושה.

חוק איסור הלבנת הון

חובת זיהוי – בהעברת קופ”ג, יש לצרף צילום ת.ז.
אימות פרטים ודרישת מסמכים
חובת דיווח – הקופה חייבת לדווח לרשות המוסמכת על פעולות כמפורט להלן:
הפקדה בחשבון במזומן 100,000 ₪,
העברה מקופה לקופה זה 200,000 ₪.
כאשר מדווחים במט”ח, מי שמדווח, מדווח על כך בש”ח לפי השער היציג הידוע ביום לרישום הפעולה.
חובה לשמור על מסמכים 7 שנים.
החוק להלבנת הון מחייב למנות אחראי שיהיה בקשר עם הרשות.

קיימים כמה סוגי מוטבים:
3)מוטב למקרה חיים – מי שזכאי לקבל את תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח, בחיי המבוטח. המוטב עפ”י ההגדרה יכול להיות: המבוטח עצמו או מוטב אחר.
4)מוטב למקרה מוות – מי שזכאי לתגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח, כאשר מקרה הביטוח הוא מות המבוטח.
5)מוטב שמקבע לפי זיקה – חוק ביטוח מאפשר קביעת מוטבים לפי זיקתם למבוטח וללא צורך בנקיבת שמם ופרטי זיהויים. במקרה שכזה, הזיקה חייבת להיות מוגדרת ומפורשת, כך שניתן יהיה לזהות באופן מוחלט את המוטבים בקרות מקרה הביטוח.
6)מוטב קרוב – בשונה ממוטב לפי זיקה, מוטב קרוב הוא מוטב שפרטיו האישיים וזיקתו למבוטח ידועים. הזיקה לפי הגדרה זו, היא רק אחת מאלו: בן/בת זוג, ילד/ה, נכד/ה. כל זיקה אחרת איננה כלולה בהגדרה זו ולמעשה, יהיו כלולים בהגדרה של מוטב לפי זיקה.

“וועדת בכר” (2005)

וועדת בכר קבעה מהו מוצר פנסיוני
סוגי מוצר פנסיוני בהתאם לוועדת בכר|
כל אחת מאלה לרבות שילוב ביניהם:קופ”ג אישית לפיצויים שאיננה קופת ביטוח
1.קופ”ג לקצבה כולל קופת ביטוח (הכוונה לקרן פנסיה|)
2.קופ”ג לתגמולים שאיננה קופת ביטוח (הכוונה לקופ”ג בנקאיות לשעבר)
3.קופ”ג אישית לפיצויים שאיננה קופת ביטוח
4.קופת גמל לקצבה שהיא קופת ביטוח (עדיף קצבתי)
5.קופ”ג לתגמולים שהיא קופת ביטוח (עדיף הוני)
6.קופ”ג אישית לפיצויים שהיא קופת ביטול (הפרשות לפיצויים בביטוחי מנהלים)
7.קרן השתלמות
8.תכנית ביטוח מפני סיכון מקרי מוות (|RISK) או סיכון א.כ.ע הכלולה בקופ”ג מששת הקופות שהוזכרו לעיל, או בקה”ל, או הנמכרת אגב אחת מאילה.

תוכניות הביטוח
תוכניות הביטוח הן למעשה כלי עבודה של חברות הביטוח והן מסוגים שונים כדי שבסופו של דבר, יספקו “הגנות” לכל מבוטח ומבוטח בהתאם לצרכיו הוא.
בסדרה הראשונה של תוכניות הביטוח נראה 9 תוכניות ביטוח כאשר כל תוכנית מעלה מאפיינים ופתרונות להגנות למבוטח בהתאם.
להלן תשעת התוכניות מחולקים בהתאם לגופים
1.ביטוחים בסיסיים/יסודיים – עומדים בפני עצמם ואינם תלויים בתכניות אחרות, והם מ – 2 סוגים:
1.ריסק
2.מעורב ביטוחים הוניים
3.כה”ס
ד. הכנסה למשפחה/ריזיקו יורד
ה. גימלא – א’
ו. גימלא – ב’
ז. גימלא ג’ ביטוחי קצבה כלומר, בתום התקופה מקבלים: קצבה חודשית=גימלא=פנסיה
ח. גימלא ד’
ט. עדיף
2. כיסויים נוספים – מוות מתאונה (”כפל”), נכות מתאונה, אובדן כושר עבודה שהם למעשה ביטוחים הרוכבים (RIDERS) על הביטוחים הבסיסיים ולא ניתן לרכשם ללא רכישת ביטוח בסיסי (פרט לכיסוי של א.כ.ע שבשנים האחרונות הפך להיות ביטוח בסיסי וניתן לרכוש אותו בפני עצמו.

1תכניות בסיסיות

1. ביטוח למקרה מוות/ריזיקו/סיכון/מגן/חיים/ביטוח זמני/RISK
1)התכנית נותנת כיסוי למקרה מוות בכל רחבי תבל, פרט להתאבדות בשנה הראשונה.
2)גיל כניסה מקסימאלי 60.
3) תום תקופה מכסימלית גיל 70.
4)אין בתכנית זו צבירת זכויות כלשהן ואין החזר כספי כלשהו בתום תקופת הביטוח, באם הפוליסה מסתיימת ולא נוצלה.
5)רק בפוליסות RISK ישנו “סעיף המרה” אשר קובע, כי ניתן להמיר את תכנית ה – RISK לביטוח עם ערכי חסכון וזאת עד למספר שנים לפני תום תקופת הביטוח (זה שונה מחברה לחברה). בהמרה, הכוונה היא להוספת סכום זהה לחסכון. נניח ומבוטח רכש RISK בסך 500K₪ אזי עליו להוסיף עוד 500K ₪ לחסכון כך שסך הביטוח נשאר 500K ₪, והתשלום למוות או חיסכון יכולים בהתאם לאופי התוכנית אותה רוכשים בעת ההמרה. במקרה זה, אין צורך בהצהרת בריאות, אך הפרמיה תיקבע בהתאם לגילו של המבוטח בעת ההמרה. ניתן להוסיף אך ורק לחסכון.
נשאלת השאלה: האם ניתן להמיר מתכנית עם רכיב חיסכון ל – RISK? – לא! רק מ – RISK ניתן להמיר לתוכנית עם חיסכון ולא להיפך.
6) הפרמיה שנקבעה למבוטח ביום כריתת חוזה הביטוח, היא הפרמיה שתשולם לאורך כל חיי התכנית (עד לסיומה – התוספת היחידה שתהייה היא רק תוספת הצמדה, אך היא תחול גם על סכום הביטוח). במידה ותהייה עלייה במדד, נשלם יותר, אך בקשר ישיר יגדל גם סכום הביטוח – כך שלא מדובר בעליית מחירים, אלא שההתחייבויות צמודות למדד בכדי לשמור על הערך הריאלי של הכסף בעתיד. בעבר, הייתה עלייה בפרמיה, בקשר ישיר לגיל המבוטח. לדוגמא: אדם בן 30 שילם פרמיה נמוכה. כאשר הגיע לגיל 50 כבר לא יכול לעמוד בתשלום הפרמיה ואמרו לו כי במידה ולא ישלם, הפוליסה תבוטל. שינו זאת כך, שבשנים הראשונות היה עודף בתשלום הפרמיה, נקודת המפגש היא הערך האמיתי של הביטוח וחוסר בתשלום הפרמיה בגיל מאוחר. את העודף ההתחלתי הכניסו לקרן – זאת הסיבה שהפרמיה שמבוטח משלם כיום הינה אחידה לאורך כל תקופת הביטוח, פרט להפרשי הצמדה. במידה ואדם מתחיל את הביטוח בגיל 40, הוא ישלם יותר וזאת על מנת ליצור עודף אשר ישכב בקרן, בכדי שכאשר שהוא יתבגר, הוא לא יצטרך לשלם יותר כסף.

2. ביטוח למקרה מוות או חיים – מעורב (השם הנפוץ ביותר)/”ביטוח קבע”
התכנית בנויה מ – 2 תכניות:
א. תכנית למקרה מוות
ב. תכנית חיסכון
- כאשר שניהם נמצאים יחדיו כמקשה אחת.
לדוגמא: במידה ואדם רוכש ביטוח מעורב על סך 1/2 מל”ש, פירושו של דבר שיש לו גם כיסוי למקרה מוות לפני תום התכנית בגובה של 1/2 מל”ש וגם לכשיגיע לתום התכנית ויצא לגמלאות, הוא יקבל 1/2 מל”ש.
סכום הביטוח ישולם בקרות מקרה הביטוח – המוקדם מביניהם.
כלומר, אם המבוטח ימות לפני תום תקופת הביטוח, הרי המוטבים יקבלו את הסכום שנרכש בעת כריתת חוזה הביטוח, אך אם הוא יזכה להגיע לגיל סיום התכנית, הרי הוא יקבל את סכום הביטוח שנרכש לידיו הוא. אנו רואים כאן הן תשובה ל”חיים קצרים” והן ל”חיים ארוכים”. זאת הסיבה שזה נקרא מעורב – מרכיב ה – RISK ומרכיב החיסכון.
גיל כניסה מכסימלי לתכנית הינו 60
תום תקופה מכסימלי הינו 70.
במידה והביטוח ימומש בסוף תקופה – סכום החיסכון יורד וכספי העתודה גדלים.
הערה: סכומי הביטוח שמתקבלים בביטוח המעורב, בדומה לסכומים המתקבלים מביטוח RISK, הם הוניים בלבד כלומר, מתקבלים בצורת סכום חד פעמי.

3. ביטוח לכל החיים (כה”ח) מסוג מעורב
התכנית בנויה מ – 2 תכניות:
א. תכנית למקרה מוות
ב. תכנית חיסכון
- המוקדם מביניהם
תכנית זו הינה למעשה מעורב לכל דבר, כאשר יש 2 הבדלים בין תכנית זו והמעורב:
1)תום התקופה הינו 95 ולא 70
2)המבוטח רשאי לבחור הפסקת תשלומי פרמיה בגיל הנהוג בד”כ ליציאה לגמלאות והכיסוי הביטוחי נשאר עד גיל 95 או מקרה מותו
3)– המוקדם מביניהם.
התשלום עבור ביטוח זה זול יותר מביטוח מעורב רגיל, מכיוון שחברת הביטוח מרוויחה על סכום החיסכון. בתקופה הקצרה, חברת הביטוח מחויבת לתת למבוטח את כספי החיסכון בתום התקופה. בתקופה הארוכה, חברת הביטוח אינה מחויבת לשלם את כספי החיסכון אלא בהמשך – התקופה מתארכת וזה מוזיל את הפרמיה.

1.הכנסה למשפחה/ריזיקו יורד
זו תכנית RISK לכל דבר, אך במקום לקבל את סכום הביטוח במקרה מותו של המבוטח, המוטבים יקבלו קצבה חודשית בהתאם לסכום שנרכש בעת כריתת חוזה הביטוח ולתקופה שנקבעת בעת כריתת חוזה הביטוח.
RISK תמיד מסתיים בגיל 70.
עושים חישוב אקוויוולנטי לסכום הביטוח למספר שנים נתון ואז המשפחה תקבל סכום חד פעמי, אך עדיף שהמשפחה לא תקבל סכום חד פעמי אלא כהכנסה שוטפת.
במידה והאדם לא מת, התחייבות חברת הביטוח יורדת בכל חודש שהמבוטח חיי – הריזיקו לחברת הביטוח קטן בסכום הביטוח החודשי שהמבוטח קנה. הסיכון לחברת הביטוח פוחת בכל שנה. המבוטח משלם פחות עם כל חודש שחולף מכיוון שהסיכון עבור חברת הביטוח קטן. לכן, זה עדיף על RISK רגיל.

2.גימלא
קיימים 4 סוגי גימלא המכונים גימלא א’, גימלא ב’, גימלא ג’, וגימלא ד’. מצד אחד יש להם מאפיינים משותפים ומצד שני יש להם מאפיינים שונים, לכל תכנית המבדילה ביניהם.

להלן חמשת המכנים המשותפים:
1.אין רכישת סכומי ביטוח, אם כי קצבה חודשית שתשולם למבוטח.
הגימלא תשולם לכל ימי חייו של הגמלאי, בהתאם למה שנקבע בעת כריתת חוזה הביטוח.
הפרמיה תשולם בהתאם לתקופה שחברת הביטוח תיאלץ לשלם בפועל – ככל שהתקופה ארוכה יותר, על קצבה מוסכמת, הפרמיה תגדל.
2.המבוטח יכול לבחור הבטחה של שנות תשלום מיום צאתו לגמלאות – חי או מת.
האפשרויות הקיימות כיום הם: 120 חודש, 150 חודש 180 חודש, או 240 חודש. חברות הביטוח נותנות הבטחה – המבוטח יבחר הבטחה של 120, 150, 180 או 240, והמוטבים יקבלו סכום זה, במידה והמבוטח מת.
ההבטחה היא להרבה שנים וזה פוגע למעשה בקצבה החודשית – במידה ומבוטח אינו מעוניין בהבטחה, חברת הביטוח אומרת שאם נפטרת לפני גיל 100 הרווחתי ואם אחרי הפסדתי לכן, הוא יקבל קצבה יותר גבוהה.
התשלום על ההבטחה יתקבל מהקצבה. יש קשר ישיר.
ככל שהתקופה יותר ארוכה, הגימלא החודשית תהייה יותר קטנה, במידה והמבוטח היה מעוניין לרכוש הבטחה.
3. התעריף לנשים בתכניות הגימלא גבוה יותר והסיבה היא, תוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים.
4.התעריף יעלה במידה ותוחלת החיים תעלה, אך רק למצטרפים חדשים. כלומר, אין תשלום רטרואקטיבי. (זה הנוסח לפי המבחנים).
5. ב – 1.6.2001 תעריפי ה – RISK הוזלו ב – 70% ותעריפי הגימלא התייקרו ב – 20%.
6.הקצבה החודשית נחשבת כהכנסה לכל דבר ואי לכך, חייבת בתשלום מס – פרטני לכל אחד.
*** ההבטחה מתייחסת רק לתשלום עבור המוטבים. המבוטח יקבל את הקצבה החודשית עד מקרה מותו. במידה ונפטר לפני שקיבל קצבה, יקבלו המוטבים את הקצבה בהתאם לתקופת ההבטחה שבחר המבוטח.

להלן ארבעת סוגי הגימלאות:
1)גימלא א’
תכנית נטולת סיכון (RISK), כך שלמעשה זו תכנית חסכון לכל דבר.
הפרמיה לתכנית זו יכולה להיות רק בצורה עונתית: חודשית, רבעונית, חצי שנתי או שנתי – המבוטח רשאי לבחור באחת מהתכניות ואם הוא נפטר לפני שיצא לגמלאות, מוחזרת הפרמיה נטו שהצטברה עד ליום מותו.

2) גימלא ב’
הפרמיה יכולה להיות עונתית בלבד
במקרה מותו של המבוטח (לא של הגמלאי), המוטבים יקבלו אחד מהשניים:
1.75% גמלאות בתשלום אחד – 75% כפול גובה הגימלא שהמבוטח רכש כאשר יגיע לגמלאות.
2.הפרמיה שהצטברה בניכוי דמי ניהול – כסכום חד פעמי.
הגבוהה מביניהם
בתכנית זו נדרשת הצהרת בריאות.
ניתן להוסיף כיסויים נוספים, כיוון שיש RISK בתכנית.

3) גימלא ג’/גימלא נדחית
התכנית מיועדת לקליטת כספי פיצויים החייבים במס, כאשר שלטונות המס מאפשרים להפקיד (אין חובה) את הכספים החייבים במס בתכנית זו בלבד.
אם הכספים יהיו סגורים בתכנית לפחות למשך 10 שנים, הרי בתום 10 שנים, חבות המס תבוטל (לאחר מכן המבוטח יוכל למשוך זאת רק כקצבה). ניתן לקבל את הכסף בכל גיל בתנאי שהכסף שכב 10 שנים.
ישולם כהבטחה לכל החיים.
הסכום שיתקבל יהיה עפ”י “מקדם המרה” – ככל שיותר צעירים, מקדם ההמרה גבוה יותר. המקדם טוב יותר ככל שמתבגרים מכיוון שחברת הביטוח תצטרך לשלם לנו פחות. המקדם נמוך יותר ככל שהמבוטח מבוגר יותר.
לא ניתן להוסיף לתכנית זו כיסויים נוספים
אין צורך בהצהרת בריאות.
כל תכנית עומדת בפני עצמה – בעזיבת עבודה יש צורך בפתיחת תכנית חדשה.

4) גימלא ד’/גימלא מיידית
תכנית המיועדת לקליטת סכומי כסף חד פעמיים מכל מקור שהוא (פיס, ירושה וכו’).
חודש לאחר ההפקדה מקבלים גימלא חודשית, בהתאם למקדמי המרה שקיימים.
אין צורך בהצהרת בריאות.
אין אפשרות להוספת כיסויים נוספים.
במקרה מותו של המבוטח, לפני שהחל לקבל גימלא חודשית, מוחזרים הכספים שהופקדו בניכוי דמי הניהול למוטבים.

לסיכום:

בכל סוגי הגימלא, המבוטח יקבל גימלא חודשית לכל ימי חייו ולא פחות מ – 120 חודש (ברירת המחדל).
שינוי ברירת המחדל – שנה לפני תום תקופה:
1. היוון מלא או חלקי
2 וויתור על רשת ביטחון – הגימלא גדלה.
3. המשכיות הגימלא לכל חיי בת הזוג – הגימלא קטנה עפ”י גילה.

גימלא א’
גימלא ב’
גימלא ג’
גימלא ד’
תשלום
שוטף
שוטף
חד פעמי (נדחית)
חד פעמי (מיידית)
ביטוח
אין
75% גימלאות
הצהרת בריאות
סכום חד פעמי
אין
לא רלוונטי

“מעורב” = “גימלא” – מקבעים הכל ביום הכניסה.

6) עדיף
תכניות ה”עדיף” הינם פוליסות לביטוח חיים, המשלבות בין חיסכון לביטוח חיים (RISK).
חלק מהפרמיה מיועד לצורך רכישת RISK, בעוד חלק אחר מופנה לצורך צבירת חיסכון.
תכנית ה”עדיף” היא למעשה צבר של תכניות חודשיות והיא בנויה בתפיסה שונה לחלוטין מתפיסת המעורב, בכך שיש הפרדה מוחלטת בין ההפרשות לחיסכון לבין ההפרשות לסיכון/RISK.
הביטוח היסודי/ברירת המחדל בעת ההפרשה לתכנית הוא: 80% מהפרמיה המופנית לתכנית מיועד לחיסכון טהור ואילו יתרת ה – 20% מהפרמיה מופנים לרכישת RISK בהתאם לגילו של המבוטח. לדוגמה: פוליסת “עדיף” מסוג 80/20 – 80% מהפרמיה משולמת לטובת מרכיב החיסכון וצוברת חיסכון לתום תקופת הביטוח, בעוד 20% מופנים לטובת רכישת RISK מפני מוות, אשר ישולם למוטבי המבוטח אם נפטר, בתוך תקופת הביטוח.
אחת היתרונות של התכנית בכך, שניתן בכל עת לשנות את התמהיל הנ”ל (רק לכיוון של הקטנת הסיכון/RISK והגדלת החיסכון), ע”י מתן הוראה לחברת הביטוח, ללא שום צורך בהצהרת בריאות חדשה מעבר לזו שנדרשה בעת כריתת חוזה הביטוח.
ניתן להיכנס בכל גיל עד מכסימום 70, בה התכנית נגמרת.
שיווק ביטוח זה נפסק החל משנת 2004.
מרכיב החיסכון מגובה באג”ח ייעודי.
תעריף ה – RISK משתנה בהתאם לגיל המבוטח, וניתן גם לעשות RISK על 100 קבוע, למרות שהוא מאוד יקר בתכנית זו. במקרה האופטימאלי עדיף לעשות 5-95 ולקנות RISK נוסף.
חיסכון נוסף – הפקדה חד פעמית שנתנה ריבית על אג”ח מיועד עד ה – 1/1/1991 וזה נוסף לסה”כ מקרה המוות. חברות הביטוח היו מאפשרות למבוטחים להפקיד סכומים חד פעמיים שיתווספו למרכיב החיסכון. חיסכון זה זכה לתשואה שונה מהנהוגה על החיסכון הרגיל.
החל מה – 1/1/1991, אין שימוש יותר בעמודה של החיסכון, מכיוון שחברות הביטוח אינן מגובות יותר באג”ח ייעודי והן צריכות בכוחות עצמן להניב תשואות בשוק החופשי. קיימת עדיין האפשרות להפריש סכומים חד פעמיים, אך הן יזכו לתשואה דומה לזו של החיסכון הרגיל.
בביטוח “עדיף” אין ערך סילוק מכיוון שרוכשים RISK בנפרד וכאשר מפסיקים לשלם את הפרמיה, לא רוכשים יותר RISK ונשאר רק החיסכון, אשר נצבר עד ליום הפסקת תשלומי הפרמיה.
בפוליסות “עדיף” המיועדות לקצבה, חישוב הקצבה המדויק, ייערך רק ביום יציאתו של המבוטח לגמלאות, וכל נתון הנמסר בעת כריתת חוזה הביטוח, הינו בגדר תחזית בלבד.
רק ב”עדיף” מותר לבת הזוג לקבל קצבה, במידה והמבוטח מת לפני תום התקופה.
רק ה”מעורב” מבטיח בונוס-מאלוס. ה”עדיף” לא מבטיח כלום!
תגמולי ביטוח ב”עדיף” במקרה מות המבוטח = סכום הביטוח+החיסכון+החיסכון הנוסף

דוגמא:
80/20->85/15->90/10
גיל המבוטח 30, פרמיה נטו 100, תכנית עדיף בסיסי 80%-20%
כמה RISK ניתן לקנות ב – 20 ₪?
על מנת לחשב לכמה זכאי המבוטח במקרה מוות, יש לחבר את 3 העמודות האמצעיות:

ההבדל בין החיסכון הרגיל לחיסכון הנוסף הוא ב”כנס שבירה”, אשר הולך וקטן עם הזמן (הכוונה לפדיון ולא במקרה מוות).
החיסכון הרגיל הולך וגדל באחוזים, מכיוון שהכנס הולך וקטן, כך שהחיסכון עולה עד אשר הוא מגיע ל – 100%.
החיסכון הנוסף כולו הינו 100% פדיון טהור, מכיוון שאין כנס נוסף כי זה תמיד 100%.

לסיכום:
תכניות עד ה – 1/6/2001
למצטרפים חדשים נכון מ – 1/6/2001
RISK
RISK-> נוספו ל – RISK 4 קריטריונים חדשים:
1) גבר מעשן
2) גבר לא מעשן
3) אישה מעשנת
4) אישה לא מעשנת
מעורב
הופסקה מכירתה
כה”ס
הופסקה מכירתה
ריזיקו יורד/הכנסה למשפחה
נשאר+קריטריונים של מעשן/לא מעשן
גימלא א’
הופסקה מכירתה
גימלא ב’
הופסקה מכירתה
גימלא ג’
הופסקה מכירתה
גימלא ד’
הופסקה מכירתה
עדיף
עדיף קצבתי

שלושת התכניות הראשונות הן “הוניות”
ששת התכניות האחרונות הן תכניות “קצבה”
2כיסויים נוספים

1.ביטוח נוסף
ב”ביטוח נוסף” הכוונה היא לביטוח ה – RISK, כלומר ביטוח מפני מוות, ולמעשה זהו אותו ה – RISK שראינו בתכניות הבסיסיות, רק שלתכנית זו יש 2 פנים:
1)ביטוח בסיסי
2)ביטוח נוסף
למעשה השימוש ב- RISK כביטוח נוסף מאפשר לנו גמישות בבניית תכניות ביטוח.
לדוגמא: ראה תוספת ביטוח RISK בפוליסות עדיף.
אין צורך בקניית תכנית נפרדת ובכך חוסכים בהוצאות גורם הפוליסה של הקמת הפוליסה.
הביטוח הנוסף הוא בעת הקמת הפוליסה, מפני שבמידה ורוצים לצרף בשלב מאוחר יותר, נדרשת הצהרת בריאות אזי, פוליסה חדשה!!!
נכון להיום כבר אין הוצאות גורם פוליסה ולכן, מבחינת השיקול הכלכלי בנוגע להקמת פוליסה, הוא לא נחשב.

2.מוות מתאונה/”כפל”
תאונה: אירוע פתאומי, בלתי צפוי, בלתי רצוני, אלים (גם מחפץ דומם, ריצפה וכו’) – כל הסיבות הנ”ל חייבות להתקיים בו זמנית.
תביעות תלויות: חברת הביטוח צריכה להעביר לסעיף זה מההון העצמי שלה ולא ממבטחי המשנה, וזה פוגע בה כלכלית, עד אשר יידעו באיזה סעיף יתבעו אותה (מוות, א.כ.ע או נכות, מכיוון שהאדם נפגע כעת בתאונת דרכים ויושב בביה”ח). כאשר מבוטח אשר רכש כיסוי של מוות מתאונה, נפגע בתאונה, עד שאין וודאות מלאה שהמקרה לא יסתיים במוות, חברת הביטוח חייבת, מהרגע שנודע לה, להעביר מבחינת הרישום בדו”ח המאזן את הסכום שהמבוטח רכש מסעיף ההון העצמי לסעיף תביעות תלויות, ולכן הכיסוי למוות מתאונה בפוליסות הוא רק עד 6 חודשים מיום קרות מקרה הביטוח. במידה והמוות יתרחש בעקבות אותה תאונה כעבור 6 חודשים מיום קרות המקרה, המוטבים לא יפוצו.
את הכיסוי של מוות מתאונה ניתן לרכוש רק בפוליסות שיש בהן רכיב RISK.
התקרה המכסימלית לרכישת סכום ביטוח של מוות מתאונה, לא תעלה על סך סכומי ה – RISK הקיימים בפוליסה (א.כ.ע->חיסכון טהור ואין RISK, ולא ניתן להוסיף כיסויים נוספים).
השם הנוסף הקיים לכיסוי הנ”ל הינו “כפל” מכיוון שהכוונה היא, כי מבוטח אשר רכש פוליסה עם כיסוי של מוות מתאונה ונפטר כתוצאה מהתאונה, המוטבים נהנים מ”כפל” מקורות של RISK.
מקורות ה – RISK: ה – RISK הקיים בביטוח הבסיסי, בצירוף ה – RISK הקיים ברכישת ה – RISK הנוסף ובצירוף ה – RISK הקיים בכיסוי של מוות מתאונה.
כאשר מבוטח משנה את עיסוקו/תחביבו למסוכן יותר מזה שהיה קיים בעת כריתת חוזה הביטוח, אין חובה לדווח לחברת הביטוח.

3.נכות מתאונה
על מנת להיות זכאי לתגמולי ביטוח בכיסוי של נכות מתאונה, חייבים להתקיים 2 המצבים הבאים במצטבר:
1)על המבוטח להיפגע בתאונה כהגדרתה
2)על הנכות להיות צמיתה/ תמידית ולא זמנית, היא חייבת להיות מלאה – 100%, היא יכולה להיות חלקית (1-99%) רפואית אך עדיין חייבת להיות לצמיתות.
כאשר הנכות מלאה, המבוטח מקבל את הסכום שהוא רכש בכיסוי, הכיסוי נמחק, ואין החברה גובה יותר את הפרמיה בעבור הכיסוי.
כאשר הנכות הינה חלקית, המבוטח יקבל את החלק היחסי מתוך סכום הביטוח שרכש, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו. היתרה נשארת לזכותו למקרה נוסף, אך את הפרמיה יש להמשיך ולשלם במלואה, והסיבה היא שבכל מקרה של נכות עתידית, יתייחסו תמיד לסכום הביטוח המקורי, אך את הפיצוי יקבלו בהתאם ליתרה הקיימת בתכנית.

לדוגמא:
סכום פוליסה מקורי -> 200,000 ₪ פרמיה -> 20 ₪
50% נכות -> 100,000 ₪ פרמיה -> 20 ₪
נשאר בקופה -> 100,000 ₪
30% נכות נוספים -> 60,000 ₪ פרמיה -> 20 ₪
40,000 ₪ -> סכום הפרמיה לא משתנה

הסכום המכסימלי הניתן לרכישה לא יעלה על סכומי ה – RISK הקיימים בפוליסה.
כאשר מבוטח משנה את עיסוקו/תחביבו למסוכן יותר מזה שהיה קיים בעת כריתת חוזה הביטוח, חובה עליו לדווח למבטח כי אחרת, אם יקרה מקרה הביטוח, יקבל המבוטח סכום ביטוח מוקטן, כיחס שבין הפרמיה ששילם בפועל לבין הפרמיה שהיה אמור לשלם עקב העיסוק/תחביב המסוכן יותר.

לסיכום:
*** כאשר באותה הפוליסה רוכשים גם מוות מתאונה וגם נכות מתאונה, והמבוטח נפגע בתאונה ושולמו לו תגמולי ביטוח בגין הנכות ולאחר מכן נפטר מאותה סיבה שנפגע, יקזזו בין סכום הביטוח שרכש למוות מתאונה, אם יש מה לקזז (בתוך פרק הזמן הקבוע בפוליסה).

———————————————————-

תכנית המיועדת לעובדים שכירים בלבד כלומר, עובדים שיש יחסי עובד מעביד ביניהם, וכל מעביד, ללא יוצא מן הכלל, בין שזו חברה או מעביד פרטי, יכולים לעשות ביטוח מנהלים לעובד השכיר מכל דרג שהוא (הוא לא חייב להיות התפקיד בכיר כלומר, מהמנכ”ל השכיר ועד לפקידה זוטרה, ניתן לבצע ביטוח מנהלים). ביטוח המנהלים, בנוי למעשה מ – 3 תכניות שונות שניתן למכור אותן כמקשה אחת, או כל תכנית בפני עצמה, או שילוב של כל צירוף אפשרי.

להלן המבנה המלא של ביטוח המנהלים:

עד ל – 2008 שיצאה פנסיית החובה, המעביד היה רשאי לעשות פוליסה על בסיס אחת מהתכניות בלבד.
כאשר קיים חוזה אישי בין עובד למעביד, כאשר החוזה האישי בעצם מחייב את המעביד, לעשות פוליסה עם כל שלושת התכניות.
זאת הפעם ה – 1 שאנו רואים פוליסה עם 2 ישויות משפטיות נפרדות. מצד אחד המעסיק ומצד שני העובד. כל אחד עומד בפני עצמו ללא קשר באם מדובר באבא ובן וכו’.
בפוליסת פרט – בעל הפוליסה=המבוטח, ואם לא מינה מוטב, הוא המוטב של עצמו
בפוליסות מנהלים – בעל הפוליסה=המעסיק
המבוטח=העובד
עושים את התכנית עפ”י פלטפורמת עדיף – הוני או קצבתי (80% חיסכון ו – 20% RISK).
נשאלת השאלה,
מי ממנה את המוטבים בפוליסות מנהלים?
במבחן, מבחינה משפטית, המעביד קובע מי הם המוטבים, מכיוון שהוא בעל הפוליסה!!!

להלן סוגי התכניות:

1. לפיצוי פיטורים ללא תקרה בהתאם לשכרו ברוטו של העובד
הצבירה/ההפרשה של המעביד לפיצויי פיטורין מוכרת.
חברת הביטוח משלמת את הכסף מטעם המעביד ורק בהוראת המעביד. אסור להפריש יותר מ –, מכיוון שההוצאה מוכרת ע”י מס הכנסה.
אין תקרה לשכר בהתאם לשכר ברוטו של העובד.
מותר למעביד להפריש פחות מ -. את היתר המעביד יפריש לאחר מכן ואם הוא יפריש במכה זה עדיין מוכר מבחינת מס הכנסה.

2. לתגמולים (פנסיה) עם תקרה
מוגבל עד 4 פעמים השכר הממוצע במשק בפוליסות קצבתיות ועד תקרה של 7,800 ₪ בפוליסות הוניות.
אדם יכול לבחור את הביטוח על בסיס הוני או קצבתי.
הכספים שיצטברו בתום תקופה – אם המבוטח רכש פוליסה הונית, הוא יקבל את הסכום ואם רכש פוליסה קצבתית, יחלקו את הסכום המלא במקדם והוא יקבלו כקצבה חודשית בצאתו לגמלאות.
פוליסות המנהלים החלו ברכיב של תגמולים עם הפרשה מכסימלית של 5% משכרו של העובד (עד התקרה המכסימלית), ותקנות מס הכנסה קבעו שכדי ששלטונות המס יכירו בהפרשת המעביד לתגמולים כהוצאה, על העובד להפריש אחוז זהה. 5% מכל צד הייתה התקרה ואם המעביד היה מעוניין להפריש לדוגמא רק 3%, אז על העובד היה להפריש גם 3%.
נכון להיום ניתן לעשות הפרשה לתגמולים עד 4 פעמים השכר הממוצע במשק.
לדוגמא: אם ניקח שכר ממוצע במשק 8,000 ₪, אזי לבעלי משכורות עד 32,000 ₪ להפריש לתגמולים.
אם אדם בוחר פוליסה קצבצית מנהלים ושכרו 32,000 ₪, כל אחד רשאי במכסימום להפריש 5% אזי 1,600 ₪. אם אדם בחר לעשות פוליסה מסוג עדיף הוני, אזי יכירו למעביד 5% רק לאותם שכירים שמשכורתם עד 7,800 ₪ לחודש.
ניתן לעשות שילובים.

לדוגמא:
שכר ממוצע במשק: 8,000 ₪ לחודש

שילובים = הונית 7,800 ₪ + קצבתית 24,200
ב – 2005, הפיקוח על הביטוח, יחד עם וועדת בכר, החליט על אחידות הפרשות בין ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה, ואז הותר למעביד להפריש לתגמולים עד 7.5% והתנאי היה שמצד אחד, העובד יחל באופן רצוני להפריש לתגמולים עד 7%, אך לא הייתה לכך השפעה על כך שהפרשת המעביד תוכר כהוצאה, כיוון שתקנית מס ההכנסה קבעה, שמספיק שהעובד כמו קודם לכן, יפריש 5% וההוצאה למעביד על ההפרשה של 7.5% תוכר כהוצאה.
לדומא: אם העובד יפריש רק 4%, למעביד יכירו רק 6.5%. למעביד יכירו רק 2.5% מעבר להפרשת העובד עד 5%. הדלתא היא תמיד 2.5% מעבר.
במידה והעובד לא הפריש כלום, לא יכירו למעביד את ההוצאה שהחליט להפריש כהוצאה מוכרת.
כאשר מעביד מפריש את מלוא ההפרשה המותרת לתגמולים, אין המעביד יכול להפריש לא.כ.ע, כי מכסימום השילוב בין הפרשת מעביד לתגמולים ולא.כ.ע לא יעלה על 7.5%. כלומר, אם המעביד מפריש לא.כ.ע עבור עובדו 3.5%, הרי המכסימום שיוכל להפריש עבור תגמולים, לא יעלה על 4%. היחס ביניהם או אנכי.

3. אובדן כושר עבודה
הפרשת המעביד לא.כ.ע, הינה למעשה תקציב שגובהו מוגבל ל – 3.5% משכרו של העובד. בנוסף, ההפרשה לא.כ.ע מותנית בגובה ההפרשה של המעביד לתגמולים.

להלן דוגמא למושג תקציב בהפרשה לאובדן כושר:
1) מהנדס תכנה בן 30, בריא, התקבל לעבודה עם שכר התחלתי של 10,000 ₪ ועם התחייבות מעביד לביטוח מנהלים מלא (כל ההפרשות). לאור הנתונים הנ”ל, מכסימום שניתן לרכוש לו סכום לא.כ.ע, הינו 7,500 ₪ (75% מ – 10,000 ₪ לפי א.כ.ע). בבדיקה אצל חברת הביטוח מסתבר שעלות הרכישה לאובדן הכושר לעובד הנ”ל הינה 100 ₪ לחודש כלומר, על המעביד להפריש אחוז אחד. לפיכך, המעביד יוכל להפריש לתגמולים עבור העובד 6.5%.
2) לאותו מקום עבודה התקבל עובד מבוגר שסובל ממספר מחלות, עם אותם תנאים סוציאליים כמו העובד הצעיר. גם לו, ניתן לרכוש מכסימום אובדן כושר בגובה של 7,500 ₪. אך בבירור עם חברת הביטוח התברר שהעלות עבור אותו עובד מבוגר של אובדן כושר הינה 400 ₪ לחודש שפירושם 4% משכרו. אך ניתן לרכוש מכסימום של 3.5% ואז המעביד יוכל להפריש לתגמולים אך ורק 4%. אם העובד ירצה לרכוש את החסר בא.כ.ע (כלומר, חצי אחוז), יוכל לרכוש זאת בכוחות עצמו ובסוף שנת הכספים, לקחת אישור מחברת הביטוח על הפרשתו זו, להגיש דו”ח שלטונות מס ההכנסה והוצאה זו תחשב לו (למרות שהינו שכיר – אין להם הוצאות), וע”י כך, תקטין את הכנסתו השנתית, ובעקבות כך יגיע לו החזר של מס הכנסה. (כביכול בהנחה שמשכורתו 10,000 ₪, סכום זה יקטן בגובה ההפרשה, אזי תשלום המס יהיה בדין המשכורת הנמוכה יותר). גם לרכישת א.כ.ע, מס הכנסה קבע תקרה שהיא 4 פעמים השכר הממוצע במשק, ובהנחה שהשכר הממוצע במשק הינו 8,000 ₪ לחודש, הרי רק לבעלי משכורות עד גובה מכסימאלי של 32,000 ₪ לחודש, ניתן לרכוש את הכיסוי של א.כ.ע, כהוצאה מוכרת או למעביד בלבד, או למעביד והעובד (עפ”י הדוגמא). אם שכרו של העובד, עולה על 32,000 ₪ לחודש, ורוצים לרכוש א.כ.ע על כל השכר, הרי חלק מהפרמיה ה”עודפת”, איננה מוכרת להוצאה, לא למעביד ולא לעובד.
הערות:
1. ההוצאה לרכישת א.כ.ע, מוכרת בפקודת מס הכנסה, בהתאם לסעיף 32 (14).
עצמאי שרוצה להבטיח הכנסה חודשית למקרה א.כ.ע, רשאי לעשות זאת ע”י ניכוי לפי סעיף 32(14), בגובה של עד 3.5% מהכנסתו הכוללת, מוגבל ל – 4 פעמים השכר הממוצע במשק.
2. א.כ.ע שרוצים שיוכר כהוצאה (בין אם מעביד או עובד), חייב להיות לפחות לגיל 60 (ניתן לקנות לכל גיל), ואז זה נקרא: “א.כ.ע מוטב”.
כל אובדן כושר שנרכש לגיל פחות מ – 60, ניתן לרכישה, אך איננו מוכר כהוצאה. (מדובר בא.כ.ע כתקציב).

זקיפת שכר
כאשר שכרו של עובד גבוה מ – 4 פעמים השכר הממוצע במשק (בפוליסות קצבה, ומעבר ל -7,800 ₪ בפוליסות הוניות), והמעביד מחויב או באופן רצוני, מפריש לעובד לתגמולים על כל השכר שלו, אם ברצונו של המעביד שההוצאה מעבר למסגרות תוכר לו, יוכל את ההפרשה העודפת (מעבר לתקרה), יזקוף אותה לחובת העובד, או במילים אחרות, את הפרש הפרמיה יוסיף לשכרו של העובד, ישלם עליה את כל המיסים הנדרשים כחוק, וההוצאה תוכר לו לכל דבר (למעסיק). לפעולה זו קוראים “זקיפת שכר”.
אדם מרוויח 62,000 ₪ ומפרישים לו 7.5%, על ה – 32,000 ₪ הראשונים (שווה 2,250 ₪), זה יוכר למעביד כהוצאה לכל דבר. מגדילים לעובד את ההכנסה החייבת בפועל, אזי הוא מרוויח 64,500 ₪ ואז זה חוקי. נותנים לו את ההפרש כמשכורת. זוקפים למשכורת את ההפרש הלא מוכר.

לדוגמא:
משכורת חייבת במס: 62,000 ₪
32,000 ₪ – מוכר

64,250 ₪
62,000 ₪ 2,250 ₪ – הולך לקופה (ביטוח מנהלים) ומצטרף לשכר ומכיוון שזה הטבה, העובד יהיה חייב במס.
הערה: “זקיפת שכר” ניתן לעשות אך ורק לגבי כספי תגמולים ולא לפיצויים וא.כ.ע!!!

ערך פדיון מיוחד
עד ל – 2001, ערך הפדיון בפוליסות עם רכיבי חיסכון היה מתקבל רק בתום 24 החודש ראשונים לקיום הפוליסה. כל משיכת כספים לפני 24 חודש לקיום הפוליסה, הייתה נענית בשלילה, ואם היו מפסיקים לשלם את הפרמיה, הפוליסה הייתה מתבטלת. מצב זה היה בלתי אפשרי בביטוחי מנהלים, כיוון שאם עובד היה מפוטר, לדוגמא, לאחר 18 חודש, המעביד היה מחויב לשלם לו פיצויי פיטורים. אם היה פונה לחברת הביטוח, אליה הפריש את כספי הפיצויים, היה נענה בשלילה, והיה צריך שוב להוציא מכיסו כספים, כדי לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים. ברור מאליו שבתנאים כאלה, אף מעביד, לא היה מבצע ביטוח מנהלים.
חברות הביטוח הבינה את הבעייתיות בנושא והכריזו, אך ורק בביטוחי מנהלים על ערך פדיון מיוחד שפירושו: קיום של ערך פדיון החל מתום החודש ה -1 לקיום הפוליסה. (כלומר, המעביד של כסף, אזי יש כבר ערך פדיון. רק בביטוחי מנהלים בכדי שיכירו את כספי הפיצויים).
בביטוחי מעורב, ערך הפדיון המיוחד ב – 5 השנים הראשונות לקיום הפוליסה היה 70% (עדיין שואלים על זה במבחינים), ולמרות ערך הפדיון המיוחד של 70%, אם ביטוח המנהלים שנבנה על פוליסת המעורב, עדיין היה חסר כסף ב – 5 שנים הראשונות למבוטחים שהיו זכאים לפיצויי פיטורים, באם הפוליסה נרכשה על סמך הפרשות לפיצויי פיטורים בלבד.
להלן החישוב באחוזים של החוסר לתשלום פיצויי פיטורים מלאים בפוליסות מסוג מעורב ב – 5 השנים הראשונות לקיומם.
מדובר על פוליסה לפיצויים בלבד.
70% =
100% = X

אם המעביד היה מפריש 11.9% ולא 3.5%, היה למעביד את הכסף לתשלום מלוא כספי הפיצויים.

המעביד מפריש 5% והעובד מפריש 5%. העובד עוזב ומגיע לו את מלוא כספי הפיצויים. ה – 5% הם של העובד. ברגע שהמעביד מפריש לעובד, זה שייך לעובד. הוא מבקש את מלוא ה – . ערך פדיון מיוחד היה בעבר 7%.

מעסיק
עובד

-
5.5%
5%
2.5%
-

בפוליסות על בסיס פיצויים בלבד, היה חסר 3.57%, מכיוון שחברת הביטוח לקחו מיתרת כספי התגמולים עפ”י פסיקה של בג”צ, את סכום הכסף החסר בכדי להגיע ל – 100% פיצויים. 3.75% היה עובר מהתגמולים לפיצויים, וה – 1.43% היה יתרת כספי התגמולים שנשארו לעובד.

משיכות כספים בביטוחי מנהלים

בביטוחי מנהלים קיימים כספי חיסכון בהפרשות הבאות:

1. פיצויי פיטורים
א. כאשר העובד זכאי לכספי פיצויים, על המעביד לשלם אותם מייד עם ניתוק יחסי עובד-מעביד.
ב. כאשר עובד איננו זכאי לפיצויי פיטורים, המעביד יכול למשוך את כספי הפיצויים שהצטברו בפוליסה, אך חייב לשלם עליהם, מס במקור של 40%.

הערה:
1. כאשר מצטברים רווחים על כספי הפיצויים, הרווחים שייכים למעביד והוא יכול או למשוך אותם חזרה אליו, עם תשלום מס במקור של 40%, או לוותר עליהם לטובת העובד.
2. כאשר יש הפסדים בהשקעת כספי הפיצויים, אין זה מעניינו של העובד, ועל המעביד להשלים לעובד הזכאי לפיצויי פיטורים, את החלק החסר עקב ההפסדים.

2. כספי התגמולים
הכספים שהן המעביד והן העובד מפרישים. בעת שהמעביד מפריש עבור העובד, הכסף שייך לעובד. זה מגובה בפסיקת ביהמ”ש העליון.
בפוליסות מסוג קצבה, לא ניתן למשוך את הכספים שהצטברו, אלא בצורת קצבה בלבד.
עד ה – 1/01/2008, מבוטח, שהיה זכאי, למשיכת כספי התגמולים ורצה למשוך אותם כסכום הוני, יחל לעשות זאת בכפוף לתשלום מס סופי, בגובה של 35%, או המס השולי שלו בעת המשיכה, הגבוה משניהם.
יש חריג במקרה זה ל”תנאי מסכנות” שאין רווחים בלבד לבני זוג או נזקקים.
פוליסות הוניות עד ל – 2005, היה המבוטח זכאי למשוך את כספי התגמולים (נכון גם להיום לאותם כספים שהופקדו עד 2005), רק אם התקיים אחד התנאים הבאים:
1) כאשר העובד הפך להיות עצמאי או היה מובטל, הוא היה זכאי למשוך (נכון גם להיום), את כספי התגמולים בתום 6 חודשים מיום עזיבת העבודה.
2) כנ”ל גם אם עבר העובד לעבוד אצל מעביד חדש שאיננו מפריש לאף אחד מעובדיו לתגמולים.
3) כאשר עובד עבר לעבוד אצל מעביד חדש שמפריש לתגמולים, לחלק מהעובדים או לכל העובדים, אך לא מפריש בעבורו, הוא יכול למשוך את כספי התגמולים בתום 13 חודש מיום עזיבת העבודה.
החל מה – 1/01/2005, שונו כללי המשיכה והם תקפים עד היום (2009).
התקנות קובעות שלא ניתן למשוך את כספי התגמולים, גם גברים וגם נשים, אלא רק מגיל 60 ועם תקופת אכשרה של 5 שנים לפחות.

רכישת RISK וא.כ.ע מתוך כספי התגמולים המופרשים לביטוח המנהלים
החל מ – 2005, תקנות קופ”ג ומס ההכנסה, מאפשרות למעביד, לרכוש עבור העובד ביטוח RISK ו/או א.כ.ע, מתוך ההפרשות לתגמולים, הן של העובד והן של המעביד ועם הגבלה של עד 35% מההפרשות הנ”ל.

לדוגמא:
משכורת 10,000 ₪
התכניות
בעל הפוליסה
המעביד/המעסיק
המבוטח
העובד
לפיצוי פיטורים ללא תקרה בהתאם לשכרו ברוטו של העובד

-
לתגמולים (פנסיה) עם תקרה
=1,450 ₪ ->חיסכון +RISK
חיסכון בלבד = 1,200 ₪
7.5%
750 ש”ח
7%
700 ש”ח
לא.כ.ע – מוגבל עד 4 פעמים השכר הממוצע במשק
(3.5%)
-
אם המעביד רוצה לרכוש לעובד יותר RISK או א.כ.ע, תקציבו יהיה:
תקציב לרכישת RISK או א.כ.ע בסך 35% מהחיסכון
במקרה הנ”ל:

למבוטח זה גרוע מכיוון שמקטינים לו את הפנסיה – במקום ל – 1,200 ₪, 420 ₪ פחות.
רצוי להמליץ לעובד לרכוש RISK בנפרד ולהשאיר את הפנסיה. מושכים לעובד משניהם יחד וגורמים לו נזק.
ב”עדיף” 80-20 – 80% הולך לחיסכון (35% נלקחים מהחיסכון) ו – 20% הולכים ל – RISK.
כל צירוף אפשרי – ניתן גם וגם.

דמי ניהול בביטוח מנהלים
כאשר מדברים על דמי ניהול בביטוח מנהלים, יש להבין שאת דמי הניהול גובים מרכיב החיסכון בלבד, כיוון שרכיבי RISK שנקבע להם תעריף שכולל את הרווח של חברת הביטוח (הרי ה – RISK נקבע לפי לוחות תמותה).
במבחן הייתה שאלה: ממה לוקחים דמי ניהול בביטוח מנהלים?
רק מכספי הפיצויים והתגמולים בלבד!!!
בשנת 2004, בוטל גורם הפוליסה בביטוחי המנהלים והתגמולים לעצמאיים, ובמקומם הוכנסו דמי ניהול המתחלקים ל – 2:
1) דמי ניהול מהפרמיה השוטפת.
2) דמי ניהול מהחיסכון המצטבר שנלקחים בתום כל שנה.
לוקחים גם מהפרמיה שוטפת וגם מהצבירה. הצבירה גדלה, בהנחה שיש רווח, כך שבשנה השנייה, הרווח לחברת הביטוח גדל.
הפיקוח על הביטוח, אישר לחברות הביטוח 3 מודלים לגביית דמי ניהול, כאשר כל חברה יכולה להשתמש בכל אחד מהמודלים כרצונה. להלן המודלים:
1) מודל קבוע – עד 11% מהפרמיה ועד 1% מהחיסכון המצטבר בשנה. (אם חברה החליטה שהיא רוצה לקחת 7% מדי חודש בחודשו, זה בסדר – כל עוד זה עד 11% – בסוף שנה מעבר ל – 11% מותר לקחת 1% מהחיסכון שהצטבר).
2) מודל יורד – בשיעור התחלתי של 13% מהפרמיה, שהולך ויורד במשך 12 שנה, כאשר הממוצע הרב שנתי, הוא 11% מהפרמיה ודמי הניהול, מהחיסכון השנתי, הם 1%.
3) מודל גמיש – כאשר דמי הניהול מהפרמיה, עולים בהדרגה, מ – 0% מהפרמיה עד ל – 11% מהפרמיה, ואילו דמי הניהול של הצבירה, החל מ – 2% בשנה הראשונה, שהולכים וקטנים, כך שבתום 10 שנים, יגיעו ל – 1%.
אין אפס צבירה באף אחד מהמודלים!

נושאים בביטוח מנהלים

1)סעיף ההתאמה – כאשר שכרו של עובד גדל, יש לרכוש עבורו תוספת לביטוח המנהלים על סכום ההפרש, שבין שכרו החדש לבין שכרו הקודם. לצורך ביצוע הגדלת הפוליסה, נדרשת הצהרת בריאות, ואם חלו שינויים בעיסוק ובתחביבים למסוכנים יותר, יש לדווח על כך לחברת הביטוח. כך שלמעשה, הביטוח על תוספת השכר, הינה פוליסה חדשה לכל דבר. לפעולה זו קוראים “התאמת שכר”, והיא מבוצעת בהתאם לגילו, מצבו הבריאותי, עיסוקו ותחביבו של המבוטח, נכון ליום הגדלת השכר.
רק בביטוחי מנהלים מסוג “עדיף” קיים סעיף בפוליסה שאומר כך: מבוטח יכול להגדיל את שכרו בגובה של 10% ריאלי בשנה ללא צורך בהצהרת בריאות.
2)רק בביטוחי “עדיף”, עם מותו של מבוטח, יכולים המוטבים לבקש לקבל את תגמולי הביטוח בצורת קצבה ולא כסכום הוני, אבל זאת רק למשך מכסימום של 60 חודש. (סכום ה – RISK + החיסכון + החיסכון הנוסף -> המוטבים חייבים לעשות זאת עד 60 חודש. נניח ומגיע להם 100,000 ₪ חלקי 60, זכותו לבקש 1,800 ₪ לכל חודש – זכותו לבקש גם פחות – נניח ל – 30 חודש. המוטב רשאי לבקש את כל הסכום בתשלום חד פעמי או כקצבה עד ל – 60 חודש).
אין אפשרות להגדיל א.כ.ע ללא הצהרת בריאות ולכן, במצב זה, מגדילים הן את שכר הבסיס והן את ההפרשה הבסיסית לתגמולים ב – 10%, ללא הצהרת בריאות.
3)כאשר נפטר מבוטח, כספי הפיצויים בפוליסה יכולים להשתלם אך ורק ליורשים החוקיים (עפ”י חוק פיצויי פיטורים), ואילו כספי החיסכון המצטברים מכספי התגמולים, יועברו למוטבים כפי שנקבע ע”י המבוטח.
חיסכון->מוטבים, פיצויים->שאירים

האפשרויות העומדות בפני עובד בעל פוליסת מנהלים שהועברה לרשותו/בעלותו עם סיום עבודתו

1)להפוך את הפוליסה לפוליסת פרט ואז הוא מאבד את כל הזכויות של פיצויי פיטורים ותגמולים.
2)לסלק את הפוליסה (הכסף שהצטבר נשאר, ולא מתווספת לכך אגורה, וזכויותיו נשמרות).
המעביד חייב להעביר טופס שנקרא 161 עם ניתוק יחסי עובד מעביד למס הכנסה, ובמידה והוא חייב כסף בין אם משך או לא, הוא חייב לשלם תוך 90 יום.
3)במידה והעובד הפך להיות עצמאי, הוא יכול להפוך את הפוליסה לפוליסה מסוג תגמולים לעצמאיים.
4)אם הפוליסה הייתה מסוג מעורב וטרם חלפו 10 שנים מיום תחילת הפוליסה, יכול המבוטח להפוך את הפוליסה לפוליסה מסוג “כל החיים” (אל אף שסגרו – לפני 6/2001 ועד ל – 6/2011 – היתרון בכך שניתן לפרוש זאת להרבה שנים).
5)להקפיא את הפוליסה למשך עד 12 חודש ולהשאיר רק את ה – RISK שבפוליסה, ובכל עת שהמבוטח רוצה להקים מחדש את הפוליסה (עד 12 חודש), הוא יכול לעשות זאת ללא צורך בהצהרת בריאות (מבלי לאבד את זכויותיו).
במבחן: עדיף לעובד להקפיא את הפוליסה למשך שנה ולשלם רק את ה – RISK.

מקלטי/מפלטי מס

העובד רשאי לבחור אך ורק אחד מהמסלולים בעת עזיבתו את מקום העבודה!
1)רצף קצבה (גימלא ג’) –כאשר מבוטח עוזב את מקום עבודתו, הפוליסה עוברת לבעלותו, והוא זכאי לכספי פיצויים, וחלק מכספי הפיצויים חייב בתשלום מס הכנסה. אם איננו רוצה לשלם את המס, פקודת מס הכנסה מאפשרת לו לבצע רצף קצבה כלומר, להפקיד את כספי הפיצויים החייבים במס, בתכנית גימלא שנקראת גימלא ג’/גימלא נדחית, ואם הכסף יישאר בתכנית, לפחות 10 שנים תמימות, בתום 10 השנים, חבות המס בטלה.
כאשר המבוטח מתחרט ורוצה למשוך את הכסף כלומר, לבצע “חרטה מרצף קצבה”, פקודת מס ההכנסה קובעת שיש לחשב את הסכום שהצטבר ליום החרטה עם הרווחים/הפסדים, אל מול תקרת הפטור לפיצויים, שתהייה קיימת ליום החרטה, וישלם מס ההכנסה על ההפרש.
2)רצף פיצויים/מעבידים/זכויות – כאשר מבוטח סיים את עבודתו והפוליסה הועברה לבעלותו והסתבר שיש חבות מס על כספי הפיצויים ואין המבוטח מעוניין לשלם את המס, הוא יכול לפנות לשלטונות מס ההכנסה ולבקש רצף פיצויים/מעבידים/זכויות ומס הכנסה מחויב לתת לו זאת, למשך 12 חודש כדי שהמבוטח יוכל לבדוק את המשך דרכו כשכיר או כעצמאי ובינתיים, שלטונות מס ההכנסה, לא רואים כעילה לתשלום המס הנדרש. מנגד, העובד לא יכול למשוך, ולו אגורה אחת, מכספי הפיצויים כולם. (למעשה העובד יכול למשוך זאת עד גיל פרישה מכיוון שהכסף נועד לפנסיה – מס הכנסה מתחשב כל עוד העובד לא ייגע בכסף, אף אם העביר את הפוליסה ממעביד למעביד אשר ממשיך להפקיד במקום המעביד הקודם, או שהפך לעצמאי – זכותו להעביר את הזכויות הלאה והוא יהיה חייב במס אך ורק אם יחליט למשוך את הכספים). כך למעשה, העובד יכול לעבור ממעביד למעביד עד גיל היציאה לפנסיה, כאשר בכל מעבר בין מעבידים, הוא יכול לבקש רצף פיצויים.
כאשר עובד מתחרט כלומר, רוצה לבצע “חרטה מרצף פיצויים/מעבידים/זכויות”, אם טרם חלפו שנתיים מיום תחילת הרצף, חישוב המס ייעשה באותה שיטה כמו ב”רצף קצבה” כלומר, סכום הפיצויים ליום החרטה, אל מול תקרת הפטור ליום החרטה, ואם הפטור איננו עבור כל הסכום, על ההפרש ישלם מס.
אם החרטה היא לאחר 24 חודש, בטלה תקרת הפטור, על המבוטח יהיה לשלם מס הכנסה על כל סכום הפיצויים.
3) פריסה קדימה או אחורה – במפלט מס זה, קובעות תקנות מס ההכנסה, שכל 4 שנות עבודה מאפשרות פריסת מס של שנה קדימה או אחורה, בהתאם לרצון העובד. מכסימום שנות פריסה הנקובות בחוק הן 6 שנים כלומר, וותק של 24 שנה. יש להגיש את הדו”ח כל שנה למס הכנסה למשך כל ה – 6 שנים. כל 4 שנים אפשר לפרוש לשנה.

1.מנהלים בעלי שליטה
הגדרת “בעל שליטה”
כדי להיות חבר, מנהל בעל שליטה בחברת מעטים ובקיצור “בעל שליטה”, יש לענות על שלושת הקריטריונים המופיעים מטה בחיוב:
לא חברה רגילה והעובד
נחשב ל”שכיר רגיל” וניתן
לעשות לו ביטוח מנהלים
רגיל.

כן=”חברת מעטים”

קרוב – בכדי לברר את לא “שכיר רגיל” וניתן
המושג “קרוב”, סעיף 76(3) לעשות לו ביטוח
לפקודה, מציין כי מושג זה מנהלים רגיל
כולל “בן זוג, אח, אחות,
הורה, הורי הורה, צאצא,
צאצאי בן הזוג ובן זוגם של
כל אחד מאלה”.

כן=”בעל שליטה”

לא “שכיר רגיל” וניתן
לעשות לו ביטוח
מנהלים רגיל

כן=”חבר”

ביטוח מנהלים רגיל:
מעסיק
עובד

-
4%
7%
3.5%
-
אין הגבלה
ביטוח מנהלים בעלי שליטה על בסיס פיצויים:
מעסיק
עובד

-
-
5%
3.5%
-
מוגבלת בתקרת מס הכנסה מזכה של 10,980 – רק טכנית
פקודת מס הכנסה אמרה שלכל אחד כפי שהגדרנו אותו, ניתן לעשות פוליסת מנהלים על בסיס פיצויים בלבד, אך הפיצויים במגבלת תקרת מס ההכנסה המזכה ורק בפוליסות הוניות.

תגמולים לעצמאיים:
מעסיק
7% זיכוי לפי סעיף 45 א’
7% ניכוי לפי סעיף 47 ב’ (2)

שכיר שמעבידו איננו מפריש בעבורו לתגמולים ולא מובטחת לו קצבה (הכוונה היא לפנסיה תקציבית שהייתה נהוגה לעובדי מדינה – לא ניתן לקבל פעמיים הטבות), יכול להפריש ולבקש ניכוי, אך בגובה של 5% בלבד ולא 7% כמו לעצמאי.
אם אותו מנהל בעל שליטה יכול לעשות לעצמו פוליסה נוספת שנקראת “תגמולים לעצמאיים”, גם שכיר יכול לקבל עפ”י סעיף 47 ב’ (2), וזהו שכיר שמעבידו איננו מפריש בעבורו לתגמולים ולא מובטחת לו קצבה (הכוונה לפנסיה תקציבית שהייתה נהוגה לעובדי המדינה = לא עובד מדינה), יכול להפריש ולבקש ניכוי, אך בגובה של 5% בלבד ולא 7% כמו לעצמאיים.
יש התנגשות עם א.כ.ע – כך שסה”כ 7.5%
סה”כ 7% לזיכוי
אם היה 0.5% א.כ.ע, אז ניתן עוד 7% זיכוי, אך המכסימום הוא 7% לזיכוי.
אם היה 3.5% א.כ.ע, אז 4% זיכוי

ניתן לעשות ביטוח מנהלים בעל שליטה על בסיס פיצויים + תגמולים לעצמאיים או מנהלים בעלי שליטה על בסיס קצבה

ביטוח מנהלים בעלי שליטה על בסיס קצבה:
מעסיק
עובד
-
-
4%
7%
3.5%
-
1)רק לפוליסות קצבה
2)איסור להפריש לפיצוי פיטורין
זה לא קיים בסעיף מס הכנסה. מספיק שנשלח מכתב נציב מס הכנסה ולא חקיקה.

הלוואות בביטוחי חיים

נושא ההלוואות בביטוחי חיים, כוונתו היא, מתן הלוואות למבוטחים, מתוך הפוליסות הקיימות להם. לפיכך, רק בפוליסות, שיש בהן ערכי חיסכון, ניתן לקבל הלוואות. (ב – RISK לא נקבל – אלא בעדיף – בין אם הוני או קצבתי מכיוון שיש בהן ערכי חיסכון). להלן כללים המשותפים לכל נושא ההלוואות:
1)אין צורך בערבים, כיוון שחברת הביטוח משעבדת את הפוליסה לטובת ההלוואה.
2)ההלוואה ניתנת רק לאחר תקופה של 36 חודש מתחילת הפוליסה (הכוונה שהצטבר כסף).
3)ההלוואה ניתנת לתקופה מכסימלית של 60 חודש, וכאשר הסתיימה תקופת ההלוואה והכספים הוחזרו במלואם, אם המבוטח מבקש הלוואה חדשה שנית, יהיה עליו להמתין 12 חודש לפחות.
4)לכל הלוואה יונפק לוח סילוקין.
5)את ההלוואה יש להחזיר קרן+ריבית+הצמדה, ביחד עם הפרמיה השוטפת.

סוגי הלוואות:
1.פוליסות פרט
בפוליסת פרט, גובה הלוואה המכסימלית, לא יעלה על 90% מערך הפדיון, נכון ליום מתן ההלוואה.

2. תגמולים לעצמאיים
מכסימום גובה ההלוואה 50% מערך הפדיון, נכון ליום מתן ההלוואה.

3. ביטוחי מנהלים
בביטוחי מנהלים ניתן לתת הלוואה על כספי התגמולים בלבד. כספי הפיצויים אינם ניתנים לשעבוד, שייכים לעובד ובמקרה מותו, ליורשים החוקיים. ולכן, בביטוחי מנהלים, מכסימום ההלוואה שניתן לקבל הוא 50%. כמו כן, בביטוחי מנהלים, ההלוואה יכול לקבל, רק העובד, אם כי נדרש, אישור המעביד (מנהלים בעלי שליטה שהם למעשה שכירים לכל דבר, לא רשאים לקבל הלוואות מפוליסות המנהלים שלהם).

4. הלוואה אוטומטית
ההלוואה מיועדת לשמור על הפוליסה, כאשר הפרמיה השוטפת לא משולמת, ולא משנה הסיבה. אם הוכרז על הלוואה אוטומטית בעת כריתת חוזה הביטוח, מחשב החברה פונה לכיוון ערך פדיון ומושך משם סכום כסף הזהה בערכו לגובה הפרמיה החודשית. פעולה זו למעשה מונעת את הפעלת סעיף 15 בחוק חוזה הביטוח, שהינו הסעיף המאפשר ביטול פוליסה עקב פיגור בתשלום הפרמיה. בו זמנית, חברת הביטוח מוציאה מכתב למבוטח, ומתריעה בפניו עודות אי-תשלום הפרמיה החודשית, וביצוע הפעילות כמתואר לעיל בהתאם להסכם ההלוואה והחברה מפנה אותו לסוכן/חברה כדי להסדיר את חובו. במידה והמבוטח איננו מתייחס למכתב ושוב קורה המקרה שהוראת הקבע חזרה, חברת הביטוח שוב תשלח לו מכתב התראה המזכיר לו את תנאי ההלוואה האוטומטית, אך לא לעולם חוסן, ושליחת המכתבים תפסק במועד המוקדם מבין השניים: או שערך הפדיון הקיים נעשה קטן מגובה הפרמיה החודשית, או לאחר מכסימום חודשי פעילות מהסוג הנזכר לעיל. אם המבוטח לא מתייחס גם לאחר המועד שנקבע להפסקת תשלומי ההלוואה האוטומטית, הרי עדיין נשאר ערך פדיון בפוליסה, ולחברת הביטוח לא נותרת ברירה, אלא לסלק את הפוליסה, פעולה שנקראת: “סילוק אוטומטי”, היות ולביצוע סילוק רגיל, יש לקבל הוראה מהמבוטח. לאחר סילוק הפוליסה, כמובן שמתבטלים כל הביטוחיים והכיסויים הנוספים, ויוצא מכתב סופי למבוטח, המדווח לו על סילוק הפוליסה והסכום הקיים בסילוק.

דוגמא:
ערך פדיון: 50,000 ₪
פרמיה חודשית: 1,000 ₪
1) חודש ראשון לא שילם, יש הסכם הלוואה אוטומטית:
1,000 ₪ -> 49,000 ₪ ע.פ.
נניח ומדובר בפוליסה עדיף מסוג 80/20 – ה –RISK יורד מהחיסכון – סה”כ 200 ₪
+ 800 ₪ הפקדה חודשית
חוזר חזרה לערך פדיון
סה”כ 49,800 ₪
2) חודש שני
1,000 ₪ פרמיה 48,800 יתרת ע.פ.
800 ₪
סה”כ 49,600 ₪
עפ”י
1) 3,000 ש”ח
1,000 ₪ -
800 ₪ +
2,800 ₪
2) 2,800 ₪
1,000 ₪ -
800 ₪ +
2,800 ₪